שומרי הסף של חופש המחקר ועצמאות המדע והטכנולוגיה בישראל

הישיבה הראשונה של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, שהתקיימה אתמול (ב'), עסקה בדו"ח השנתי של האקדמיה הלאומית למדעים. מוסד זה מאגד מדענים, חוקרים ואנשי אקדמיה מתחומי מדעי הטבע, החברה והרוח. הוא פועל על פי חוק שנחקק בראשית שנות ה-60', לא מעט בזכות יוזמה של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון. והרי לכם אנקדוטה: אחד השמות הראשונים שהוצעו למוסד הזה היה בית ועד לחכמים.

האקדמיה, שבראשה עומד פרופ' דוד הראל ממכון ויצמן, היא גוף עצמאי, שלא כפוף למשרד ממשלתי או לשר כלשהו, ותפקידו העיקרי הוא לייעץ לממשלה בכל מה שקשור למחקרים לקידום המדע בישראל. פרופ' הראל סקר בישיבה בהרחבה את הפעילות של הגוף הזה, שבדרך כלל נהנה מקונצנזוס בקהילה המדעית ובכלל, מאחר שכיהנו ומכהנים בו בכירי המדענים והחוקרים בישראל, חלקם בעלי שם עולמי. והרי לכם עוד אנקדוטה: הנשיא הראשון של האקדמיה היה החוקר והפילוסוף הנודע מרטין בובר.

חשוב לשמור על עצמאות האקדמיה הלאומית למדעים

אחד הנושאים שפרופ' הראל התעכב עליהם בדיון אתמול היה שמירה על עצמאות האקדמיה הלאומית למדעים, כמו גם על חופש המחקר, המדע והטכנולוגיה במדינה. הוא ציין שהאקדמיה עובדת באופן ניטרלי ובמנותק מהפוליטיקה, אבל הוא ער לעובדה שיש לעמוד על המשמר, לעקוב אחרי ההצהרות של חלק מראשי הקואליציה ולהיות שומרי הסף של המדע – כי יש סיבה לדאגה.

אחת הדאגות המרכזיות היא זו התקציבית. אמנם וכאמור, האקדמיה הלאומית למדעים היא עצמאית, על פי חוק, אבל חלק מתקציביה מגיעים מה-ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה), שנתונה למרותו של שר החינוך החדש, יואב קיש.

שמירה על עצמאות הגוף הזה ועל התקציב שלו, שלא לומר הגדלת התקציב, חשובים מאוד, מפני שלא מדובר רק על הגוף שמאחד את כל האקדמיות בישראל בתחום המדעי, אלא גם, ובעיקר, במעמדה המדעי של מדינת ישראל בעיני העולם. פרופ' הראל סיפר בגאווה על הישגים מדעיים בינלאומיים של חוקרים ישראליים ועל המעמד היוקרתי שהמדינה זוכה לו בפורומים בינלאומיים. כל ניסיון להתערבות בנושאי המחקר, בשאלות המחקר ובדיונים שקשורים לתפיסות עולם בתחומי המדעים עלולה לפגוע ביכולת של מדענים, חוקרים והתעשייה עתירת המדע והידע בארץ לגייס כספים ולשתף מידע.

פרופ' דוד הראל, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים. צילום: מיכל פתאל

ממשלה היא גוף שלעיתים אוהב להתערב בגופים מעין זה. וכשזה קורה, ובמיוחד אם יהיה רצף של החלטות בעייתיות, היא תתרום לקעקוע המעמד המיוחד של המדע וההיי-טק בישראל. פרופ' הראל רמז לסכנה האפשרית כשדיבר על תורת האבולוציה והנכונות שלה – דבר שהמפלגות הדתיות מתנגדות לו מכל וכל. ש"ס גרמה בממשלתו השנייה של יצחק רבין ל-"התפטרותה" של שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך כי רצתה להכניס את האבולוציה לתוכנית הלימודים.

המדע והטכנולוגיה הם חלק מה-DNA של מדינת ישראל, והשם המוביל שלנו בתחום מבוסס על כך שלכל חוקר וסטודנט תהיה אפשרות לחקור, לבדוק ולהביע עמדות בכל נושא מדעי שהוא, בחופשיות. כל ניסיון, בדרכים ישירות או עקיפות, למנוע או לשבש זאת יוביל לתוצאות שאיש לא רוצה בהן ושלא תהיה לנו שליטה עליהן

יש כאן עוד נקודה: מדינת ישראל סובלת כבר שנים מתופעה של זליגת מדענים ואנשי היי-טק לחו"ל, בין אם הם עוברים לצמיתות או עושים רילוקיישן זמני. חלקם יוצאים לבצע מחקרים כמדענים אורחים במכוני מחקר ונשארים שם, כי בארץ אין מספיק תקציבים ואין מספיק תנאים כדי לאפשר להם לחקור. שינוי בתדמית של ישראל בחו"ל והקטנת החופש המדעי יקטינו עוד יותר את הסיכוי שהם מתישהו יחזרו לארץ.

פחות מדי גיוון והכלה

נושא אחר שעלה בדיון בוועדה, ושניים מהמשתתפים – היו"ר, ח"כ איימן עודה, וח"כ עאידה תומא סלימאן – שמו עליו דגש, הוא העדר הגיוון של חברי האקדמיה הלאומית למדעים. אי אפשר היה לא לשים לב שברשימה המכובדת של חברי האקדמיה מופיעים רק שני נציגים מהחברה הערבית. זה כמובן לא מספיק, ופרופ' הראל אמר כי הם מודעים לכך ופועלים להגדלת הייצוג. יש לציין שגם הייצוג הנשי לא עומד ביחס לחלקן בתעשייה, ו-ודאי שלא באוכלוסייה. הסברו של פרופ' הראל, שלפיו הקריטריונים הם רמת ההתאמה והכישורים של המועמדים, נשמע תמוה במידת מה. האם המסקנה היא שאין בחברה הערבית או בקרב הנשים אנשי.נשות אקדמיה שמתאימים.ות להיות חברים בה? ההסכמה הגורפת בדיון הייתה שיש פוטנציאל במגזרים אלה ושצריך לעבור לפעולה אקטיבית כדי לאתר את המדענים הללו. זה צריך להתחיל במערכת החינוך ולעבור גם בפריפריה, שם הנגישות ללימודי המדעים ולאקדמיה למדעים מוגבלת יותר. נשאלת השאלה: למה לא עשו את זה עד עכשיו?

השורה התחתונה: המדע והטכנולוגיה הם חלק מה-DNA של מדינת ישראל, והשם המוביל שלנו בתחום מבוסס על כך שלכל חוקר וסטודנט תהיה אפשרות לחקור, לבדוק ולהביע עמדות בכל נושא מדעי שהוא, בחופשיות. כל ניסיון, בדרכים ישירות או עקיפות, למנוע או לשבש זאת יוביל לתוצאות שאיש לא רוצה בהן ושלא תהיה לנו שליטה עליהן. לכן, גופים כמו האקדמיה הלאומית למדעים, ועדת המדע והטכנולוגיה ו-ועדות אחרות בכנסת צריכים להיות שומרי הסף של המדע וההיי-טק, להיות ערניים ולא להירדם בשמירה.