מקומה של סוגיית הפרטיות במרחב הציבורי, והמאבק לשמירתה

בשנת 1999 אמר מנכ"ל סאן, סקוט מקנילי: בכל מקרה, יש לך אפס פרטיות, תתגבר על זה". מאוחר יותר בשנת 2010, אמר מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק: " עליית הרשתות החברתיות באינטרנט פירושה שלאנשים אין עוד ציפייה לפרטיות… פרטיות אינה עוד נורמה חברתית" (The rise of social networking online means that people no longer have an expectation of privacy… Privacy no longer a social norm). שניהם טעו, וצוקרברג אף הודה בכך והתנצל. כשמתחולל תהליך חברתי, בעיקר תהליך שלילי, לאנשים יש נטייה לבצע אקסטרפולציה מרחיקת לכת, ולהניח שהתהליך יימשך אל האינסוף (ובמקרה שלנו אל האפס – "אפס" פרטיות). בפועל, מופעלים מנגנוני תגובה, למשל רגולציות, והן משככות את התהליך. המציאות כיום בעידן הדיגיטלי הינה, שישנה בהחלט פגיעה בפרטיות, אולם עדיין נותרה די פרטיות שיש לשמר, ועל כך מתחולל המאבק.

השאלה המתבקשת הינה האם אנו נוחלים הצלחה במאבק זה? ובכן, כאן ישנן חדשות טובות וחדשות רעות (כמו כמעט בכל סוגייה). החדשות הטובות הן, שהפרטיות נוחלת מקום של כבוד בתודעה הציבורית. פרטיות נתפסת ברחבי העולם המערבי כזכות אנוש בסיסית, אולם היא אינה ממוקמת בתחתית פירמידת הצרכים של מאסלו. לכן במדינות עולם שלישי, שבהן אנשים נאבקים על חייהם ו/או על פת לחם, לא נמצא עיסוק בסוגיית הפרטיות, סוגייה שהיא עבורם מוצר מותרות לא רלוונטי. למזלנו, במדינת ישראל, מעבר לציניות המושרשת (החוצה מגזרים, דעות, ומחנות), זכינו לביטחון ורווחה, ולכן אנו מתפנים לעיסוק בסוגיית הפרטיות. החדשות הרעות הן, שמפירי הפרטיות הם בעיקר ענקיות טכנולוגיות רבות עוצמה, כגון גוגל ופייסבוק, והפערים בין היכולות הטכנולוגיות שלהן ובין יכולת ההתגוננות של האינדיווידואל, כמו גם המודעות הציבורית, רק הולכים וגדלים.

"ייתכן שייחצו עוד כמה קווים אדומים, אולם אני מאמין שמגמת הגידול בהפרת הפרטיות תדעך, והשילוב של הרגולציה ואמצעי הגנה חדשניים יביאו את העולם המערבי לאיזו נקודת איזון יציבה שכולם יכולים לחיות עמה בשלום"

השימוש בטכנולוגיה מתקדמת המפירה פרטיות מציף את השאלה, כיצד ניתן להתגונן? הפתרון מצוי בגוף השאלה: רק באמצעות טכנולוגיה! אנו נמצאים בעיצומה של המהפכה התעשייתית הרביעית. בראשונה ובשנייה שולבו בעולמנו אמצעים מכניים וכוח החשמל. אז גילה האדם ששריריו אינם יריב שווה ערך למכונה. במהפכה השלישית הופיעו אמצעי התקשורת, כגון האינטרנט, והניחו בפועל את היסודות למהפכה הרביעית. ברביעית הופיעה הבינה המלאכותית, והאדם מתחיל לגלות שבתחומים מסוימים מוחו אינו מתמודד שווה ערך למכונה. לכן האינדיווידואל לא יוכל להגן על עצמו בכוח מוחו בלבד. זו הפילוסופיה שבה אני מאמין, וממנה נגזרים המחקרים שלי. לדוגמה, במחקר משותף עם ד"ר שני אלקובי אנו מפתחים מסגרת כוללת, המבוססת על מתודולוגיות של בינה מלאכותית, NLP (ר"ת Natural Language Processing) ולמידת מכונה, שמטרתו לסייע לאדם בזמן קבלת החלטות הנוגעות לשיתוף מידע, כגון פרסום פוסט בפייסבוק, ציוץ בטוויטר וכיו"ב.

רתימת הטכנולוגיה לבדה לא תסייע לנו בשמירת הפרטיות

עם זאת, חשוב לציין שרתימת הטכנולוגיה לבדה לא תסייע לנו בשמירת הפרטיות. פרטיות היא חלק מענף הסייבר, ושם, כידוע, ההגנות מורכבות משילוב של טכנולוגיה וחינוך. גם כאן, לצד יישום אמצעים טכנולוגיים, נדרש האדם לאמץ כללי התנהגות במישור האישי, והמערכות הציבוריות נדרשות להגיב באופן דינמי למציאות הטכנולוגית המשתנה בקצב מואץ.

באשר לגורם האחרון, כאן, לצערי, המיקוד הציבורי שגוי. ניקח, לדוגמה, את סוגיית המאגר הביומטרי שעוררה הדים רבים ואף התגלגלה לפתחו של בג"ץ. פוטנציאל הסיכון לפרטיות של הקמת המאגר זעום ביחס לזה של מפירות הטכנולוגיה מהסקטור הפרטי, ומעבר לכך הוא נושא בחובו תועלות עצמות, בעיקר במניעת פשיעה קשה. למה הדבר דומה? תארו לעצמכם שמשטרת התנועה תחליט להתמקד בעבירה של אי איתות בזמן פנייה ימינה. בהינתן מגבלת המשאבים האופיינית לכל מערכת, משמעות צעד זה היא נטישה של עבירות כגון חציית פס הפרדה רציף הגובה חיים לטובת עבירה שספק אם אי פעם התבטאה בנפגעים בנפש.

גם הרגולטור בישראל משתרך מאחור בכל הקשור לסוגייה זו, והסיבות מגוונות. ראשית, קיים פער אובייקטיבי מובנה בין המישור המשפטי – השמרני והאיטי, לבין המישור הטכנולוגי – החדשני והדינמי. מסיבה זו, מערכות החקיקה והמשפט פשוט אינן מסוגלות להגיב ביעילות למציאות הטכנולוגית. בנוסף, הרגולטור מפגין אוזלת יד מוחלטת, מידת האכיפה מגוחכת ביחס להפרות, וגם המיקוד שלו שגוי. למשל, פעילות אינטנסיביות כנגד עבירות על חוק מאגרי המידע (פגיעה שולית בפרטיות), והתעלמות מכריית מידע (פגיעה משמעותית). למזלנו, באירופה חלות תקנות ה-GDPR (ר"ת General Data Protection Regulation) המחמירות יחסית, וכיוון שענקיות הטכנולוגיה מחויבות לפעול על פיהן, אחרת הן מסתכנות באיבוד השוק האירופי, אנו נהנים בעקיפין מפירות הרגולציה הזו.

אני מבקש לסיים בנימה אופטימית: "עוד לא אבדה פרטיותנו". ייתכן שייחצו עוד כמה קווים אדומים, אולם אני מאמין שמגמת הגידול בהפרת הפרטיות תדעך, והשילוב של הרגולציה ואמצעי הגנה חדשניים יביאו את העולם המערבי לאיזו נקודת איזון יציבה שכולם יכולים לחיות עמה בשלום.

הכותב משמש כחבר סגל בכיר בפקולטה להנדסה באוניברסיטת אריאל. מחקריו עוסקים בפיתוח אלגוריתמים מבוססים בינה מלאכותית ומודלים מתמטיים להגנה על הפרטיות.