האם אומת הסטארט-אפ תמשיך להיות מנוע הצמיחה הכלכלי של ישראל?

בשנת 2009 יצא לאור הספר "מדינת הסטארט-אפ – הסיפור של מנוע הצמיחה הכלכלי של מדינת ישראל", פרי עטם של דן סינור ושאול זינגר. הספר, בגרסה עברית ואנגלית, בחן כיצד ישראל, שאז חגגה 60 שנה ומנתה רק 7.1 מיליון בני אדם, הצליחה להגיע לשגשוג כלכלי כה רב, עם מספר שיא של 63 חברות ישראליות שנסחרו בנאסד"ק – יותר מכל מדינה אחרת. מאז שיצא הספר, מדינת ישראל ממותגת כאומת הסטארט-אפ, או START UP NATION.

15 שנים לאחר צאת הספר, ביום העצמאות ה-75, ההגדרה הזו עדיין תקפה. אבל יש סימן שאלה גדול: האם היא תמשיך להיות כך גם בחגיגות ה-100?

ההיי-טק, במתכונת הנוכחית כמגזר תעשייתי כלכלי בעל השפעה אדירה על המשק, פרץ לחיינו לפני קצת יותר מ-30 שנה. בפועל, הוא היה פה הרבה לפני. בספרה "חזית המחשוב" כותבת עמירה שחר, כי בשנת 1960 הקימה הממשלה בראשות בן גוריון ועדת מחשבים בראשות פרופ' ישראל דוסטיובסקי ממכון ויצמן. הוועדה קבעה, כי שני מחשבי פילקו שכבר פעלו בממר"ם יספקו את צורכי המיחשוב של מדינת ישראל. השאר כבר היסטוריה.

הצבא, שהיה חלוץ יישום המחשוב, שחרר לאזרחות את שדרת הניהול הראשונה של ענף המחשוב, שהקימה את חברות שירותי המחשוב, שהטמיעו את הטכנולוגיה והחדשנות בכל מגזרי המשק. אחרים, בוגרי ממר"ם ויחידות מחשוב אחרות, הפכו ליזמים והקימו חברות צעירות, שלימים קיבלו את ההגדרה סטארט-אפ, והמצליחים שבהם החלו לממש אקזיטים -עוד מונח אבן ברזל שמזוהה עם ענף ההיי-טק. ההיי-טק נתפס כשותף מרכזי להצלחה הזו ששמה מדינת ישראל, שמוגדרת בפי רבים כנס. עמי אפלבום, יו"ר רשות החדשנות, אומר בראיון ליום העצמאות, כי כאשר הוכרזה הקמת המדינה, החקלאות הייתה הגאווה הלאומית שלנו, קטיף תפוזים היה האירוע המשמעותי ביותר שחוו תלמידי תיכון בטרם גויסו לצה"ל. 30 שנים וקצת יותר של חדשנות והיי-טק שפרצו בקצבים מטורפים שינו את האתוס הלאומי, וכיום החלום של כל אימא יהודייה הוא, שבנה ילמד את מקצועות המדעים, ואחר כך יעבוד בהיי-טק, ואם הפרופיל שלו יאפשר – ישרת ב-8200 ודומותיה.

"ערב יום העצמאות ה-75, הרצון להיות אופטימי, לראות את חצי הכוס המלאה, מכביד וקשה מאוד, כי החצי השני, הכוס הריקה, הולך וגדל, והאור בקצה המנהרה הולך וכבה. כל מה שנותר הוא להתפלל, שכל הרע הזה יהיה מאחורינו, ובחגיגות ה-76 נביט אחורה בלי געגועים ועם הרבה יותר גאווה בלב, כי בסוף ברור לכולם, שאין לנו ארץ אחרת"

בשנת ה-75, האימפקט של ההיי-טק על המשק הוא מרכזי וקריטי. 25% מהכנסות המדינה ממיסים מגיעים מענף ההיי-טק, המעסיק כחצי מיליון ישראלים. 54% מהכנסות הייצוא של ישראל מקורם בהיי-טק. הענף מעסיק כחצי מיליון ישראלים, אבל מפרנס עשרות אלפי משפחות שמספקות שירותים – החל ממשרדי עורכי דין ועד לחברות ניקיון. התלות היא כמעט טוטלית, ולכן כאשר נבחרי ציבור מעזים עדיין לזלזל בהיי-טק, יש מקום לבדוק את מידת שפיותם או הבנתם את המציאות.

הערב, כאשר יחלו חגיגות ה-75, לא יהיה מנוס מלחשוב ואולי לחשוש, שאולי כל זה נגמר… יש כל כך הרבה סיבות, שמשלבות בין אירועים גלובליים לבין מה שקורה עכשיו. ברמה הגלובלית יש משבר כלכלי, שמשפיע על ההיי-טק. מקורו אמנם בריביות, בהשלכות של הקורונה ובמלחמת רוסיה אוקראינה, אבל גם כתוצאה מהתפכחות צפויה של ההיי-טק. עד 2021 היינו בהייפ מטורף של שוויים בלתי ריאליים, כסף שהוזרם ללא בקרה וגם נשרף על ידי החברות, דבר שהביא לעליות דמיוניות בבורסות, והנפילה הייתה כמעט בלתי נמנעת. באופן טבעי, יש לכך השפעה גם על ישראל, אם כי באופן יחסי בצורה קלה, כי עד לפני שנה הענף סבל ממחסור כרוני בכוח אדם, דבר שהשפיע על רמות השכר שהמעסיקים נאלצו לשלם לעובדים. כל אלו הכניסו את כולנו לעידן של אי-ודאות, המצב שבו אנו חיים כיום. אי-ודאות בעולם העסקים היא מכשול שאף הנהלה לא יכולה להתגבר עליו בצורה מדויקת.

נוסף על המשבר הכלכלי: מחאה נגד המהפיכה המשפטית

המשבר הנוכחי מלווה גם בעוד מהפכה קטנה, שתיחקר אולי בעתיד על ידי סוציולוגים וכלכלנים. בתוך זמן קצר ההיי-טק הפך להיות הגורם הדומיננטי במחאה של אותם עובדי היי-טק, שתמיד נהגו לקרוא להם פריווילגים, שיצאו לרחובות, מי בצורה מאורגנת ומי באופן ספונטני. הם עיצבו את אופייה של המחאה, שעיקרה הוא שמירה על הדמוקרטיה, אבל הרבה מעבר.

הם הגיעו למסקנה כי לא זו שהמדינה שהם נלחמו עבורה. אין זו עוד המדינה שהם נותנים את הנשמה עבורה ועבור שגשוגה וכלכלתה. פתאום הם רואים שהקטר של המשק נוסע לכיוונים אחרים.

המהפכה שהיי-טק מוחה נגדה שומטת את הבסיס שעליו קמה אומת הסטראט-אפ: משטר יציב, שמבטיח כלכלה יציבה, שתאפשר להם ביטחון תעסוקתי ומקור להשקעות.

שורה תחתונה: ערב יום העצמאות ה-75, הרצון להיות אופטימי, לראות את חצי הכוס המלאה, מכביד וקשה מאוד, כי החצי השני, הכוס הריקה, הולך וגדל, והאור בקצה המנהרה הולך וכבה. כל מה שנותר הוא להתפלל, שכל הרע הזה יהיה מאחורינו, ובחגיגות ה-76 נביט אחורה בלי געגועים ועם הרבה יותר גאווה בלב, כי בסוף ברור לכולם, שאין לנו ארץ אחרת. חג עצמאות שמח, למרות הכל.