עכשיו הזמן להעביר את האוף-שור לנגב וליישובי העוטף

בשבוע שעבר פרסמנו ידיעה, לפיה קבוצת אמן, תקים מרכז מו"פ בדרום. בראיון ליוסי הטוני אמר בן פסטרנק, מנכ"ל הקבוצה, כי מלבד התרומה לקהילה, שכולנו שותפים לה, "ההיי-טק הוא הנשק הסודי של המדינה, ולכן נדרשת התגייסות לאומית להגדלת השקעות כדי להניע את גלגלי הכלכלה".

עכשיו זה הזמן לחזור לשאלה מדוע אזורי הדרום והצפון לא יכולים לשמש חלופה לא פחות טובה ממדינות זרות למיקור חוץ, לא רק עבור השוק הישראלי

החברה, בהובלתו, תקים מרכז מו"פ בדרום. בן פסטרנק, מנכ"ל קבוצת אמן. צילום: יח"צ

זהו צעד מבורך של אמן, ולא רק מהנימוקים של חיזוק הכלכלה אחרי המלחמה ותרומה לתעסוקה באזור הדרום – ומן הראוי שחברות ה-IT וההיי-טק ילכו בעקבותיו.

אחת הטענות שמושמעות כלפי ענף ההיי-טק, שאינן לגמרי לא מוצדקות, היא שהוא חי ובועט בין גדרה לחדרה, כאשר המרכז הוא בתל אביב וגוש דן, בואכה שדרות רוטשילד והרצליה פיתוח. אזור הדרום, על אף כל תנופת הפיתוח שלו, הכוללת למשל פארק ההיי-טק בבאר שבע ומעבר צה"ל לדרום, עדיין סובל ממחסור חמור במקורות תעסוקה בתחום ההיי-טק ובטכנולוגיה עיקר המחסור הוא באקו סיסטם, שיניע ויממש את הפיתוחים של החממות שכבר פועלות שם.

סדרי עדיפויות לאומיים מעוותים

הנימוקים וההסברים מדוע זה לא קרה עד היום שייכים לארנסל הקונספציות שנשברו ב-7 באוקטובר. המחדל החמור שהביא לאותה שבת שחורה, חשף בצורה בולטת וכואבת שנים של סדרי עדיפויות מעוותים, ששמו את הנגב, עיירות הפיתוח וקיבוצי העוטף במקום נמוך, ביחס הפוך לדיבורים והצהרות חוצבי הלהבות. אבל יש לכך גם סיבה אחרת, שלא קשורה ישירות רק בממשלה. היא קיימת אצלנו, פה בבית. אין זה סוד שעדיין המרכז של ההיי-טק הישראלי באמת חי ובועט בין גדרה לחדרה. הדרום וגם הצפון הרחוק, זה שמופגז כעת, הם פשוט מחוץ לתחום.
ראשי חברות ההיי-טק שנדרשים לנושא טוענים כי הסיבה לכך היא פעם אחת היעדר תשתיות מתאימות שיאפשרו להם להקים מרכזי פיתוח ותעסוקה בדרום, ובפעם השנייה הם תולים את האשם בעלויות כוח אדם, שלא מאפשרות להם להתמודד עם התחרות על ההון האנושי.

לגבי הטיעון השני, שגם הוא נכון חלקית, חברות ההיי-טק וה-IT מצאו פתרון שקיים בכל העולם. הקמת מרכזי מו"פ במדינות קרובות, קפריסין, יוון, דרום אירופה ומזרח אירופה. אמן עצמה, פועלת בתחום. בראיונות קודמים שנתן פסטרנק אמר כי אחוז ניכר מהכנסות החברה מגיע מפעילות האוף-שור. הסיבה הישירה היא עלויות זולות יותר של כוח אדם ברמה גבוהה, שמאפשרות לחברות פעילות עסקית, כמו גם לשרת טוב יותר את השוק הישראלי ולהיות רווחיות.

צריכה לשלוח יותר חברות IT לקבוע נוכחות בעוטף. מלחמת ישראל-חמאס. צילום: אילוסטרציה. Shutterstock

סדקים בקונספציית האוף-שור עקב מלחמת רוסיה-אוקראינה

אבל האוף-שור הוא גם סוג של קונספסציה, שהסדקים הראשונים שלה היו עם פרוץ המלחמה באוקראינה, מדינה אשר הפכה עם השנים למקום פופולרי למיקור חוץ עבור חברות ישראליות.

המלחמה יצרה משברים חמורים אצל חלק מהחברות הישראליות והיה צורך למצוא במהירות פתרונות חלופיים במדינות שכנות, וגם שם הביקוש לא עמד בהיצע.

עכשיו זה הזמן לחזור לשאלה מדוע אזורי הדרום והצפון לא יכולים לשמש חלופה לא פחות טובה ממדינות זרות למיקור חוץ, לא רק עבור השוק הישראלי.

בענף ההיי-טק יש תת-ייצוג למגדרים שונים כגון חרדים, נשים ובני החברה הערבית. הטכנולוגיה מאפשרת הקמת מרכזי תעסוקה בכל מקום בארץ, עם שילוב של עבודה מרחוק. זה קיים כבר אצל חברות כמו מלם, מטריקס וגם אמן, אבל לא מספיק ולא בהיקף שישים את הנגב על המפה של ההיי-טק בעולם.

כל מה שנעשה, ונעשה לא מעט, הוא פרי פועלם של יוזמות פרטיות, פילנתרופים או מנהיגים מקומיים כמו ראש עיריית ב"ש רוביק דנילוביץ. נכון להיום אין כל מדיניות לאומית להפיכת הנגב למרכז היי-טק שגם מהווה מקור תעסוקה שמומשה, וספק אם היא בכלל קיימת באמת.

את המכשולים שכביכול מנעו עד היום הקמת עוד מרכזי פיתוח משמעותיים, כמו זה של אמן וחברות אחרות שכבר פעילות שם, אפשר לפתור. יש בדרום פוטנציאל של צעירים מוכשרים שיהיו מוכנים ללכת ללמוד את מקצועות המדעים, אם רק ידעו שיהיה להם היכן לעבוד. יש בנגב חממות שמפתחות את הפתרונות הכי חכמים בעולם, אבל בהיעדר אקוסיסטם מתאים, החברות מתקשות לגדול ולפרוץ החוצה, דווקא בימים אלו. אם חברות ההיי-טק יחליטו לשנות את תפישת העולם שלהן, לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם בעיית ההון האנושי, הן יכולות למצוא פתרונות, לא רק להכשרה, אלא גם פתרונות תעסוקה לכל אותם צעירים וצעירות, שהיום יותר מתמיד איבדו לא רק את בני משפחתם ואת הנכסים שלהם, אלא גם את היכולת להשתקם. הקטר של ההיי-טק חייב לנוע קדימה במהירות לדרום, ולסחוב אחריו את האחרים.