ללמוד מהענק הכחול
אפשר לצפות מתעשיית ההיי-טק ומראשיה, אנשים כמו גיל שוויד מצ'ק פוינט, דב בהרב מאמדוקס ושכי גרליץ מנס טכנולוגיות, כמו גם מחבריהם, להפשיל שרוולים, ליזום רעיונות כיצד לעודד את הצמיחה בתעשייה, כיצד להאיץ חקיקה שתביא להשקעה בתשתיות ושתאפשר להיי-טק להמריא ● אין לקבל את הטיעון, לפיו לכנסת ולחבריה יש תדמית נמוכה, כמו גם לא את הספקות ביכולתם להשפיע ● מנהלי כל חברות ההיי-טק, התאחדו
מנתונים שפורסמו על ידי בית הנבחרים האמריקני, עולה כי ברבעון השני של 2010 השקיעה יבמ (IBM) כ-730 אלף דולרים בפעילות של הפעלת לובי בקרב חברי הקונגרס וגורמי ממשל אמריקנים. הסכום, כך דיווחה סוכנות הידיעות בלומברג, קטן במחצית מהסכום שהשקיע הענק הכחול בתחום ברבעון המקביל אשתקד.
על מה הלך הכסף? אנשי הלובי מטעם יבמ פעלו על מנת לשכנע חברי קונגרס ומקבלי החלטות לחוקק חוקים ולהתקין תקנות הקשורים בתעשיית ההיי-טק, בתעבורת התקשורת והאינטרנט. פעילות מיוחדת, כך פורסם, הוקדשה לתחום הביטחוני, ובמסגרתה קבעו גורמי הביטחון האמריקנים תקן מחייב לספקי שבבים המיועדים ליישומים קריטיים וביטחוניים. בהודעת בית הנבחרים נאמר כי יבמ משקיעה משאבים בפעילות לובי, בין היתר מפני שתחומי פעילותה נושקים למגוון מגזרי התעשייה, ולכן חשוב לה להיות מעורבת בכך. יש להניח שיבמ אינה החברה היחידה שפועלת בתחום זה בגבעת הקפיטול, שם עבודת המחוקקים כוללת פגישות עבודה שוטפות עם יועצים ואנשי תעשיה שמכירים את הצרכים ומסייעים להם בעבודתם.
בישראל הקונוטציה של פעילות לובי היא, למרבה הצער, שלילית, והיא מאוזכרת לצד המינוח הון-שלטון. בכנסת פועלים זה שנים לוביסטים, אבל מעמדם לא יציב ומעולם לא הוגדר. בעבר ניסו לתת להם מעמד רשמי, אבל תמיד נמצאו ח"כים שהתנגדו לכך. יש ועדות בכנסת בהן אין כניסה ללוביסטים, ובאחרות, חברי הכנסת מעודדים את השתתפותם ונעזרים בהם.
אבל הסוגיה אינה הלוביסטים עצמם, אלא מהות פעילותם, שהיא תהליך חשוב בכל משטר דמוקרטי. בנושא הזה לישראל מה ללמוד רבות מחברות כמו יבמ ואחרות, שמשקיעות משאבים בתחום.
תעשיית ההיי-טק הישראלית מתמודדת בשנים האחרונות עם לא מעט אתגרים שהפתרון שלהם חייב להתחיל בממשלה, בכנסת ובמוסדות ממשל המקבלים החלטות רגולטריות. למרבה הצער, ראשי התעשיה אינם מרבים לבצע פעילות לובי מוסדרת, כמו זו של יבמ, בנושאים רבים ומרכזיים. ואם כבר יש מקרים בהם מפעילים לוביסטים, הרי הם קשורים לאינטרסים של כמה חברות במשותף. כך, למשל, במקרה המאבק שמנהלות חברות הסלולר נגד משה כחלון, שר התקשורת, בפרשת דמי הקישוריות. סוג כזה של פעילות נתפס בצורה שלילית בעיני הציבור הרחב.
תעשיית ה-ICT מתאפיינת בהון אנושי ברמה גבוהה, ובוודאי כך הדבר בשדרות הניהול שלה. אלא שאותם מנהלים מבקרים לעיתים רחוקות מדי במסדרונות בית המחוקקים שלנו. הם ממעטים ליזום רעיונות לחקיקה או הצעות ייעול. התירוץ התמידי הוא חוסר זמן, הסיבה לאי עשייה כמעט בכל תחום. אמנם לפעמים אכן נפגשים ראשי התעשיה עם גורמי ממשל אצלנו, אבל ישראל רחוקה עדיין מהדוגמה האמריקנית. שם, חברות גדולות ומשפיעות כמו יבמ ומתחרותיה, הופכות את פעילות הלובי למען התעשייה לפעילות רשמית, מתוקצבת ושקופה. השקיפות היא זו שמכשירה את מושג פעילות הלובי.
בשנה האחרונה נעשו כמה התחלות, מאוד מינוריות, בתחום שיתוף הפעולה במשולש תעשיה-כנסת-ממשלה. בקדנציה הנוכחית של הכנסת הקימו כמה חברי כנסת שדולות, שנועדו לקדם טיפול במגזרים ובתעשיות שונות, אחת מהן היא תעשיית ההיי-טק. בשנה שעברה הקים ח"כ רוברט אילטוב (קדימה) את השדולה למען תעשיות עתירות המידע. הסיבה להקמתה הייתה המיתון החריף שחווה המשק ושפגע בתעשיות ההיי-טק, ובין השאר הביא לפיטורי עובדים.
בישיבת ההתנעה להקמת השדולה, השתתפו כמעט כל ראשי התעשייה, מחזה נדיר לכשעצמו, ודיברו על נושאים הדורשים טיפול. אלא שלמרבה הצער, בפגישות הבאות שיזם ח"כ אילטוב, כמעט ולא הגיעו ראשי התעשיה, וכך הפכה השדולה לעוד תת-ועדה בכנסת. יש בכוחה אומנם, להשפיע, אבל לא לכך התכוון ח"כ אילטוב כאשר יזם את הקמת השדולה. כך, ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, היא מעין שדולה לתחום: חדר הישיבות של הוועדה היה מלא מפה לפה כאשר דנו בנושאים חשובים ושונים, דוגמת מכרז כוח האדם לשירותי מיחשוב, או חוק החתימה האלקטרונית.
מספר הדיונים שאותם יזמו מנכ"לים של חברות גדולות שואף לאפס, למעט פעילות של יחידים: אלישע ינאי, לשעבר נשיא ומנכ"ל מוטורולה (Motorola) ישראל וסגן נשיא בכיר במוטורולה העולמית, יהודה זיסאפל, בתפקידו כיו"ר התאחדות תעשיות האלקטרוניקה וההיי-טק. פעיל נוסף לקידום התחום מצוי בצד השני שלח המתרס. זהו חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר, שבכובע הקודם שלו היה מנכ"ל נייס.
מתעשיית ההיי-טק ומראשיה אפשר בהחלט לצפות לקצת יותר. אפשר לצפות ממנהלים בעלי עמדות מפתח, כמו גיל שוויד מצ'ק פוינט, דב בהרב מאמדוקס ושכי גרליץ מנס טכנולוגיות, כמו גם מחבריהם, להפשיל שרוולים, ליזום רעיונות כיצד לעודד את הצמיחה בתעשייה, כיצד להאיץ חקיקה שתביא להשקעה בתשתיות ושתאפשר להיי-טק להמריא. אין לקבל את הטיעון, לפיו לכנסת ולחבריה יש תדמית נמוכה, כמו גם לא את הספקות ביכולתם להשפיע. תוכיח התעשיה שהיא יוזמת, פועלת בגלוי, תורמת לקהילה גם בערוץ השלטוני, והכדור יעבור למגרש מקבלי ההחלטות. אפשר לסמוך על הח"כים ופקידי האוצר שידעו למנף את הפעילות לטובתם ולטובת המשק בכלל.
מזכיר לי משהו שכתבתי מזמן... http://notes.caspi.org.il/?p=2239 לא שמשהו השתנה מאז, חס וחלילה.