חוק אל ג'זירה – הסנונית הראשונה בחוקים לחסימת אתרי אינטרנט?

מליאת הכנסת אישרה אתמול (ב') בקריאה ראשונה הצעת חוק שתאפשר לממשלה לאסור על שידורי ערוץ אל ג'זירה בישראל, לסגור את משרדו בארץ ולחסום את אתר האינטרנט שלו. 25 ח"כים תמכו בהצעת החוק וארבעה התנגדו. כעת הוא יועבר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לקראת העלאתו לקריאות שנייה ושלישית במליאה, ואישורו הסופי.

לא ברור האם הליך החקיקה של הצעת החוק הזו אמנם יימשך: למרות הרצון של הפוליטיקאים מהקואליציה להראות לבייס שלהם שהם "עשו משהו" נגד הערוץ שמזדהה עם החמאס, מדובר בערוץ שנמצא בבעלות ממשלת קטאר, אפשר לומר שהוא ה-"בייבי" שלה. זו אותה ממשלה שמתווכת בין ישראל לחמאס במגעים לעסקת חטופים אפשרית. שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, רצה להעלות את הצעת החוק המדוברת להצבעה עוד בתחילת המלחמה, אולם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הורה לעכב זאת, עקב היותה של קטאר ערוץ לתקשורת עם ארגון הטרור. לכן, יש מצב שמאותן הסיבות, נתניהו ימנע כעת את הבאת הצעת החוק הזאת לאישור סופי.

הערוץ פסול, אבל גם הצעת החוק

אל ג'זירה הוא ערוץ אנטי ישראלי במובהק, שתומך באויב שלנו, לא אחת מפיץ שקרים ועיוותים נגדנו, ומצטט את טענות ו-"דיווחי" החמאס כאילו הם אמת לאמיתה. כולל במקרה של הפיצוץ בבית החולים בעזה, שהחמאס טען, כמובן, שהוא פעולה של ישראל, והתגלה כשיגור כושל של טיל על ידי הג'יהאד האסלאמי. חמור מזה, צה"ל גילה השבוע שכמה כתבים של אל ג'זירה הם גם מחבלי חמאס (!). אין ספק שזה גוף עוין, שסגירת המשרדים שלו בישראל היא דבר שיש לו הצדקה. אלא שכאמור, יש בהצעה, שכמו כל הצעת חוק מנוסחת באופן כללי, ולא מזכירה את השם של אל ג'זירה, גם את הסעיף שמאפשר לחסום את אתר האינטרנט שלו. סעיף 4 להצעה מאפשר לשר התקשורת, בהסכמת שר הביטחון ובאישור ועדת שרים, "להורות על הסרת אתר האינטרנט של הערוץ כאמור לגורם אחראי, אם השרת שעליו מאוחסן אתר האינטרנט נמצא בישראל או שהוא בשליטת אדם הנמצא בישראל או בשליטת תאגיד הרשום בישראל, או להורות על הגבלת גישה לאתר האינטרנט של הערוץ כאמור".

יש חשש שזה לא ייעצר כאן, ושהחוק הזה יהיה סנונית ראשונה לשורה של חוקים שיאפשרו לממשלה, כל ממשלה, לסגור אתרי אינטרנט, ובכלל אמצעי תקשורת, שלא נוחים לה. וזה מסוכן

צריך לציין שיש בהצעת החוק מגבלות: לא מדובר בהחלטה רק של גורם אחד, אלא של כמה גורמים; היא מחייבת הצגה של חוות דעת מקצועיות של גורמי הביטחון, שצריכות להצביע על ראיות שתומכות בכך שיש בהמשך מתן האישור לאמצעי התקשורת לפעול משום "פגיעה ממשית בביטחון המדינה" (מי מחליט מה זה?); ותוקף האיסור הוא ל-30 ימים – תקופה שיכולה להיות מוארכת בכל פעם ב-30 ימים נוספים, אם שר הביטחון שוכנע שפגיעתו של אותו אמצעי תקשורת בביטחון המדינה ממשיכה.

החוק שכן מאפשר חסימת אתרים

נכון להיום, יש בספר החוקים של מדינת ישראל חוק אחד שמאפשר חסימת אתרי אינטרנט – במקרה שמדובר באתרים שמבוצעות באמצעותם עבירות בתחומי הזנות, הסמים, ההימורים והטרור. אלא שיש כמה הבדלים בינו לבין הצעת החוק המוצעת, כשהעיקרי שבהם הוא שבעוד שהחוק האמור מחייב צו של בית המשפט כדי לחסום אתרי אינטרנט, כאן מדובר בהחלטה של פוליטיקאים – שר התקשורת, שר הביטחון ו-ועדת שרים. ולפוליטיקאים יש, כידוע, אינטרסים שונים, ולא רק שמירה על ביטחון המדינה. מה גם שלא מן הנמנע, אם להיות זהיר, שידגדג לפוליטיקאים באצבעות להשתמש בכוח הזה שניתן להם, ולחסום את האתר, הווה אומר – לחסום גישה למידע. במקרה של אל ג'זירה זה אולי לא יגרום נזק ממשי, אבל איש לא תוקע לנו כף שלא מדובר בפריצה של שער שהח"כים והשרים יעברו דרכו, ויחוקקו עוד חוקים לחסימת אתרי אינטרנט של גופים שלא נראים להם – ערוצי טלוויזיה אחרים (אולי גם ערוצים ישראליים שלא חביבים עליהם?); ארגונים לגיטימיים שהם מתנגדים להם, ושחסימת האתרים שלהם תשמח את הבייס, כגון בצלם ושוברים שתיקה; גופי אופוזיציה ומתנגדים פוליטיים; והסוף של זה – מי ישורנו. כבר ראינו בשנים האחרונות אי אילו מעשים כוחניים ולא בדיוק דמוקרטיים שפוליטיקאים עושים, במקרים רבים רק כי הם יכולים.

פגיעה בלחם חוקו של האינטרנט

חופש המידע ותעבורת המידע הם לחם חוקה של הדמוקרטיה, והם גם לחם חוקו של האינטרנט. זהו אחד היתרונות הבולטים של האינטרנט, ששימשו את התומכים הנלהבים של ההמצאה הזאת כשהיא הייתה בראשיתה, ולאורך השנים. מה גם שבזכות אותו חופש מידע התקדמנו מאוד, והוא מעשיר את הידע האנושי, מרחיב אופקים ומקדם את הדמוקרטיה – ואולי, בעצם, זה בדיוק מה שמפחיד את הפוליטיקאים. מכאן שחסימת חופש המידע ותעבורת המידע, ולו חסימה קטנה, מנוגדת לייעודו ולרוחו של האינטרנט. רשת האינטרנט נועדה להיות חופשית, פתוחה ונגישה, ולא כדאי שנצעד לעבר מדינות שחוסמות את הגישה אליה.

סגירה אפשרית של אתר האינטרנט של אל ג'זירה, אם החוק הזה יעבור, היא לא העניין כאן. כלומר, לא העניין היחיד. כאמור, זה ערוץ עוין לישראל, ואם זה ייעצר שם, לא תיגרם פגיעה ממשית בדמוקרטיה. אלא שיש חשש שזה לא ייעצר שם, ושהחוק הזה יהיה סנונית ראשונה לשורה של חוקים שיאפשרו לממשלה, כל ממשלה, לסגור אתרי אינטרנט, ובכלל אמצעי תקשורת, שלא נוחים לה. וזה, כאמור, מסוכן.