למה טאואר לא תקים פה מפעל ומה זה אומר על עתיד ענף ההיי-טק?

לפני כשבועיים דיווחנו בשמחה על הודעת אינטל שבכוונתה להקים בקריית גת מפעל נוסף, כדי לייצר את הדור הבא של השבבים והפיתוחים שלה. אינטל, הודיעה כי תשקיע במפעל 25 מיליארד דולר, בתמורה למענק של 3.2 מיליארד דולר, מצד הממשלה. המפעל אמנם לא חדש, אלא הרחבה, אבל העובדה שענקית טכנולוגית ברמה של אינטל הביעה אמון בתעשייה בתקופה המורכבת הזו – גרמה לנו נחת. בעקבות ההודעה כתבנו כאן במדור זה, מאמר סביב השאלה למה אין עוד הרבה אינטלים בישראל. 

הורדת דירוג האשראי של ישראל שעליה הודיעה השבוע סוכנות מודי'ס, היא רק דוגמה קטנה. היא עלולה לגרור אחריה עוד ועוד החלטות של יזמים, משקיעים ומנכ"לי חברות רב-לאומיות, להוציא את ישראל מהתחרות על מקומות בהם הם יבנו עוד מפעל, או ישקיעו בעוד מיזם

אתמול (ד') קיבלנו תשובה לא סימפטית לסוגיה זו – חברת השבבים טאואר הודיעה כי, ככל הנראה, לא תקים עוד מפעל בישראל, וכי יתכן שתתמודד על הקמת מפעל בהודו, בהשקעה של שמונה מיליארד דולר. טאואר גם סגרה את המפעל הישן שלה במגדל העמק, אבל לא מפטרת את העובדים ומעבירה אותם למפעל חדש אחר שפועל בעיר. אינטל אגב היתה במו"מ לרכישת טאואר, עסקה שלא הבשילה בסוף.

ההחלטה של טאואר משקפת קונספציה, שבאה לידי ביטוי במדיניות ארוכת שנים, שמצד אחד מעודדת חברות להשקעה בישראל והקמת מפעלים, אבל מצד שני מאוד קמצנית בהשתתפות במענקים למי שרוצה לבנות פה תעשייה עתירת כוח אדם.

בסוף היא תקים מפעל בהודו במקום בישראל? טאואר סמיקונדקטור

לעודד תעשייה באמצעות השתתפות במימון

מנתונים השוואתיים על מענקים שנותנים במדינות מתחרות לישראל, מסתבר שהודו מעניקה ליזמים שרוצים להקים אצלה מפעלים מענק בגובה 75 אחוז; ארצות הברית, לשם שינוי, 35 אחוז; וישראל מעניקה רק תשעה אחוזים של השתתפות במימון.

אז נכון שההשוואה קצת מעוותת כי אנחנו עדיין לא ארה"ב ולא כל כך גדולים כמו הודו, אבל לא המספרים חשובים אלא השקפת העולם מאחוריהם. מדינות אלו באמת רוצות לעודד תעשייה במדינתם, ובמיוחד הן מבינות שהעתיד של ההיי-טק אינו רק בסטארט-אפים ובאקזיטים, אלא בתעשיה היצרנית – האנשים עם הצווארון הכחול, שהתוצרת שלהם מהווה 51 אחוז מהכנסות המדינה מיצוא.

גם בישראל מבינים זאת, אבל עדיין לא הפנימו שיש לתרגם את הרצון למספרים. זה חלק מקונספציה, שבחלקה מושתתת על סוג של יוהרה וביטחון עצמי מופרז. אנחנו מדינת הסטארט-אפ ניישן, ההון האנושי שלנו הוא מהטובים בעולם (וגם בין היקרים) ולכן לא צריך לתת יותר מדי הטבות לחברות – הן מסתדרות לבד. הגישה הזו הייתה יותר קיצונית בשנות ה-90, וזקני אינטל זוכרים היטב את המו"מ המתיש שפקידי האוצר ניהלו איתם לגבי גובה ההטבות המס והמענקים שהם יקבלו. הגישה הזו כבר גרמה לאינטל פעם אחת לוותר על המפעל פה ולהקים אותו באירלנד, שהייתה אז מתחרה רצינית לישראל מבחינת פטור ממס.

בשנות האלפיים המדיניות הישראלית קצת השתנתה לטובה – יש כיום יותר נכונות ויוזמות להביא לפה משקיעים שיקימו מפעלים, אבל עדיין התוצאות מאכזבות. כי הסיפור פה הוא קודם כל עסקי-כלכלי ולא ציונות או פוליטיקה. חברות ענק כמו טאואר, ואפילו אינטל, מוכוונות שורת רווח בכל רבעון. בעלי המניות שלהם רוצים החזר השקעה על כל דולר שהם שמים. ישראל אינה היחידה שרוצה למשוך משקיעים, אנחנו לא לבד, וכפי שציינו בהתחלה – מדינות כמו הודו מציעות לחברות הטבות משמעותיות. זה מה שמכריע את הכף בסופו של דבר.

הורידה את דירוג האשראי של ישראל. מודי'ס. צילום: אילוסטרציה. שאטרסטוק

פגיעה במעמד הבינ"ל והורדת דירוג האשראי

הבעייתיות בתפישה המיושנת של מקבלי ההחלטות במשרדי האוצר והכלכלה קשה וחריפה דווקא בתקופה זו של מצב חירום, מלחמה, משבר כלכלי, ופגיעה קשה במעמדה הבינ"ל של ישראל.

הורדת דירוג האשראי של ישראל שעליה הודיעה השבוע סוכנות מודי'ס, היא רק דוגמה קטנה. היא עלולה לגרור אחריה עוד ועוד החלטות של יזמים, משקיעים ומנכ"לי חברות רב-לאומיות, להוציא את ישראל מהתחרות על מקומות בהם הם יבנו עוד מפעל, או ישקיעו בעוד מיזם.

ריבית יקרה יותר בבנקים וחוסר גמישות מחשבתית של מקבלי החלטות, שרק מדברים על חשיבות ההיי-טק אבל לא עושים דבר כדי לקדם אותו, מייצרים עננה כבדה של דאגה לגבי עתיד תעשיית הטק בישראל. שלא לדבר על חברות קטנות, יצרניות תוכנה או חומרה ישראליות, שמעבירות פעילות למזרח אירופה, כדי לשרוד את התקופה הקשה.

תקציב שלא מעודד חדשנות

לא צריך ללכת רחוק מדי כדי לראות את העובדה שההיי-טק, על כל מגזריו, כתעשייה שמניעה כלכלה ממש לא בראש סדר העדיפויות. די להציץ בתקציב המדינה המחודש שהונח על שולחן הכנסת, ועבר בקריאה ראשונה: תקציב משרד המדע והחדשנות, שאמור לעודד את את המדע וההיי-טק, קוצץ במקום להגדילו, והוא עומד על פחות מחצי מיליארד שקל. זאת ועוד, השבוע התבשרנו כי אופיר אקוניס, שר המדע, פורש מתפקידו לטובת ג'וב חדש בארה"ב – קונסול ישראל בניו יורק – ובמקומו לא ימנו שר במשרה מלאה, אלא שר ממשרד אחר.

תקציב רשות החדשנות – שהיא חלק מהמשרד ומשמשת כזרוע הישירה שמעודדת חברות צעירות שאחר כך אמורות להפוך לגדולות – נושק לשני מיליארד שקל, לאחר שבמשך כמה שנים קפא על מקומו.

גם תקציבי ההשקעות במשרד הכלכלה, שאמורים להיות התשובה הישראלית לחברות שרוצות להקים פה מפעלים, עברו קיצוץ במסגרת הקיצוץ הרוחבי.

אבל היעדר התפישה ששמה את החדשנות וההיי-טק בראש סדר עדיפות לא החלה אתמול, וגם לא בשנה שעברה. היו שנים שמצבה הכלכלי של ישראל היה הרבה יותר טוב ומעמדנו בעולם היה מצלח יותר, ועדיין לא נמצאה ממשלה שתדע לעשות את השינוי, שיש לו משמעות חשובה לכל הכלכלה הישראלית.

שורה תחתונה: הודעת טאואר על כוונתה לוותר על הקמת מפעל צריכה להדליק נורה אדומה אצל אנשי האוצר והכלכלה, כדי שזו לא תהיה חלילה סנונית ראשונה שתגרור אחריה עוד יזמים שיוציאו את ישראל ממפת המדינות שכדאי להשקיע בה.