נשים ומחשבים: לימור מקייטן, הלו הארט

שם ותפקיד: לימור מקייטן, ראש צוות פיתוח בהלו הארט.

ותק בתפקיד: עוסקת 10 שנים בתפקידי פיתוח, חמש שנים כראשת צוות, ותשעה חודשים ב-הלו הארט.

תפקידים קודמים: ראשת צוות בסטארט-אפים שונים (Wilco, Mixtiles, WeWork) ולפני זה מפתחת פולסטאק ומובייל בסטארט-אפים קטנים.

השכלה ושירות צבאי: בעלת תואר ראשון במדעי המחשב ומדעי הקוגניציה מהאוניברסיטה העברית, ובצבא שירתי ביחידה טכנולוגית של חיל המודיעין במדור מחשבים.

מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה? לתחום הטכנולוגיה הביאו אותי מגוון סיבות ואנשים בדרך. זה התחיל עם הורי. אמי, מורה למתמטיקה, חשפה אותי מגיל צעיר למושגים מתמטיים וחידות, זה היה הזמן כיף שלנו. אבי, מהנדס חשמל וחובב גאדג'טים, חשף אותי כבר בגיל צעיר ליכולות המחשב ולכל החידושים שניתן לעשות איתו. למדתי באולפנה, שם איפשרו לנו ללמוד במגמה אחת בלבד מעבר לתושב"ע המנדטורית, אבל זה לא הספיק לי, רציתי ללמוד גם פיזיקה וגם מחשבים. הייתי צריכה להילחם וזה הגיע עד למנהל בית הספר, ובסוף ניצחתי, ולמדתי מחשבים בבית הספר הסמוך, של הבנים. אז נכון, זה לא היה קל הפיצול, אבל הלימודים היו שווים את זה.

בהמשך, כשהיה לי פרופיל באתר MySpace (הרשת החברתית שקדמה לפייסבוק), השתעשעתי הרבה עם "הקוד שמאחורי הקלעים", והבנתי ששם אני רוצה להיות – בקוד שמאחורי הקלעים. זאת בנוסף לקייטנה הטכנולוגית שהלכתי אליה ביסודי. כן, אפשר להגיד שהתחברתי לכל הצד הטכנולוגי שבי מגיל מאוד צעיר.

האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשיית ההיי-טק? בהחלט יש פחות אפליה מבעבר, וזה נובע בעיקר מיותר מודעות לנושא. אך לטעמי, הבעיה החמורה שנותרה היא ה-'הסללה'. עדיין קיימת חלוקה מגדרית קשה של "בנות- נסיכות" ו"בנים – גיבורי על". כך בעצם מעודדים את הבנות לשחק במשפחה, בעוד שאת הבנים מעודדים לשחק בלגו. אני חושבת שברגע שמראים לנשים מגיל צעיר שזו הדרך בה הן אמורות לצעוד, סוללים להן דרך עם פחות תפקידים ומקצועות עתידיים מאשר אלו של הגברים. בנוסף, חסרים באופן מובהק מודלים נשיים בהנהגה, במגוון תחומים. ככל שהפער הזה יצטמצם, כך מצבנו יהיה טוב יותר. למשל, כשהגעתי לצבא למדור מחשבים, היתה רק עוד אישה אחת בלבד במדור המונה 30 חיילים. זה יכול מלכתחילה להרתיע הרבה נשים. כשמסתכלים, רואים את זה בכל מקום לאורך ה-funnel (דרך) של ההתקדמות במקצועות STEM. 

יש הרבה דברים שאפשר לתקן, לו רק תגבור המודעות. למשל, בפרסום של משרות טכנולוגיות – נשים (בממוצע, הכללה) נוטות להגיש מועמדות רק אם הן עומדות בכל הקריטריונים, בעוד שאצל גברים (בממוצע, בהכללה) מספיק אפילו לעמוד רק בחלק מהדרישות. גם תיאורי משרות "מפוצצים" כמו "מחפשים מפתח נינג'ה על חלל סופרסטאר" – יכולים להרתיע נשים. גם מהבחינה שנשים באופן כללי לא יגדירו את עצמן כ"סופרסטאר" בתכנות (למרות שאני אישית מכירה כמה שבהחלט אפשר לתת להן את הטייטל הזה). אבל זה בעיקר מעיד על תרבות ארגונית של חברה שלא הפנימה איך לייצר סביבת עבודה מיטיבה ומכילה, ושהיא אפילו רעילה לפעמים.

היום, אני עובדת בחברת הלו הארט, אחת חברות הדיגיטל הלת' המצליחות בעולם. החברה מונהגת על ידי רוב נשי. יש אצלנו הרבה נשים עוצמתיות בעמדות בכירות, המהוות מודלים לחיקוי נשיים. המנכ"לית ומייסדת החברה שלנו מעיין, ה-CTO מיכל, ועוד רבות בעמדות מפתח. לא רק בהנהלה יש רוב נשי, באופן כללי יש אצלנו אחוז גבוה של נשים שעובדות בחברה, זאת למרות ששיקולי הקבלה הם מקצועיים בלבד, וללא כל אפליה, רגילה או "מתקנת". וכשרואים את זה מבינים שהיכן שנותנים הזדמנות שווה באמת למי שמתאים, ללא קשר למגדר, באורח פלא הסטטיסטיקה מתיישרת.

האם נתקלת באפליה בענף, נגדך אישית, על רקע היותך אישה? לשמחתי לא הרגשתי באפליה אישית מעולם בקריירה שלי. מאידך, עם השנים למדתי לזהות מראש אלו מקומות עבודה הם הטובים והנכונים עבורי (ואפילו כתבתי בלוג פוסט בנושא). לכן אני ממליצה לכל אישה לבדוק היטב את הסוגיה הזו, בשלב בחירת מקום העבודה, וזה משהו שלא קשה לראות. את רק צריכה להגיע עשר דקות לפני תחילת הראיון – שבי לקפה במטבח או באזור מרכזי, ותביני מהר מאד את התרבות במקום.