המדינה רוצה להביא טאלנטים בתחום ה-AI – אבל מה עם אסטרטגיה?

אין זה סוד שמדינת ישראל עומדת מאחור בכל הקשור לבינה מלאכותית. בעוד שמדינות רבות משקיעות הון עתק בחקר הנושא, בהטמעתו ובפיתוחו כתעשייה בפני עצמה, מדינת ישראל לא עשתה דבר ונותרה מאחור.

מצוקת חוקרי בינה מלאכותית בישראל לא חדשה, והיא נדונה בשורה של דיונים שנערכו באחרונה הן במשרד החדשנות, המדע וטכנולוגיה והן בוועדת המשנה לבינה מלאכותית בכנסת. בדיונים אלו הוצגו נתוני המחסור בארץ, הנובע ממיעוט סטודנטים שלומדים את התחום. בין היתר, נאמר, כי בישראל יש רק 100 בוגרי תואר שלישי בתחום מדעי המחשב, בעוד שהדרישה של התעשייה היא פי כמה וכמה. הסיבות לכך הן העדר משאבים פיזיים וטכנולוגיים, שיאפשרו לחוקרים להתקדם ולעבוד, קושי בהשגת משאבי מחשב בעולם וכן מצבה הבינלאומי של ישראל.

"מעבר לגיוס מומחים מחו"ל, יש להשקיע בטיפוח הדור הבא של חוקרים ומהנדסים ישראלים. כיום יש רק 100 בוגרי דוקטורט בתחום מדעי המחשב בשנה בישראל – מספר זעום לעומת הדרישה הגוברת בתעשייה. נדרשת תוכנית חירום, שתגביר את העניין במקצועות הבינה המלאכותית, תספק מלגות ותנאים הולמים לסטודנטים ותאפשר גישה למשאבים מחקריים מתקדמים"

כעת החליטה המדינה לעשות מעשה, וכצעד ראשון, הודיעה רשות החדשנות על יוזמה חדשה, שנועדה להביא לישראל לפחות 200 מומחי בינה מלאכותית מרחבי העולם בשלוש השנים הקרובות. היוזמה, המבוצעת במסגרת התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית, נועדה לחזק את ההון האנושי בתעשיית ההיי-טק המקומית, בדגש על חברות הזנק. במסגרת היוזמה הוקצו שבעה מיליון שקלים לשלוש תוכניות לגיוס מומחים זרים לתקופה קצובה, ישראלים חוזרים ויהודים זכאי חוק השבות.

יש צורך בגיבוש תוכנית ברורה

אך אם קברניטי המדינה חושבים שזה הדבר שיסייע למדינה להיכנס לתחום הבינה המלאכותית הם טועים טעות מרה ויקרה. למה הדבר דומה? לקבוצת ספורט שאין לה שיטת משחק אך היא רוכשת שחקנים רבים ככל שניתן מתוך ציפייה שכך תשיג את מטרותיה. לפני שמגייסים מדענים מכל העולם ומביאים אותם לישראל, על הממשלה להוביל גיבוש תוכנית ברורה, הכוללת תחומי מיקוד, השקעות במחקר ופיתוח והצבת יעדים ברורים לטווח קצר וארוך. אסטרטגיה זו צריכה לכלול שיתוף פעולה בין אקדמיה, תעשייה וממשלה, בדומה למדינות המובילות בתחום.

לצד הון אנושי, אי אפשר להתעלם מהדרישות העצומות לתשתיות להפעלת טכנולוגיות AI מתקדמות. בינה מלאכותית צורכת משאבי מחשוב אדירים – ולצידם גם כמויות עצומות של חשמל. כדוגמה, מיקרוסופט בארה"ב צורכת מדי שנה להפעלת מערכות ה-AI שלה פי 40 יותר חשמל מהכמות שנצרכה בפרויקט "מנהטן", הפרויקט ההיסטורי שפיתח את פצצת האטום.

בישראל, המתמודדת כבר כיום עם מחסור באנרגיה, יש לשקול כיצד לבנות מערך אנרגיה בר-קיימא, שישרת את צורכי הבינה המלאכותית, תוך שיתוף פעולה עם המגזר הפרטי והרחבת מקורות האנרגיה המתחדשת. בהקשר הזה, כדאי ללמוד מדוגמאות בינלאומיות כמו איחוד האמירויות, שהקימה את חברת G42 – ענקית בינה מלאכותית ותשתיות מחשוב שהפכה למובילה עולמית בזכות חזון ברור ותמיכה בתשתיות אנרגיה ומחשוב מהמתקדמות בעולם.

מעבר לגיוס מומחים מחו"ל, יש להשקיע בטיפוח הדור הבא של חוקרים ומהנדסים ישראלים. כיום יש רק 100 בוגרי דוקטורט בתחום מדעי המחשב בשנה בישראל – מספר זעום לעומת הדרישה הגוברת בתעשייה. נדרשת תוכנית חירום, שתגביר את העניין במקצועות הבינה המלאכותית, תספק מלגות ותנאים הולמים לסטודנטים ותאפשר גישה למשאבים מחקריים מתקדמים.
לכן, מדובר בצעד ראשון ומבורך, אך הוא חייב להיות חלק מסט מהלכים, שיוכיחו כי המדינה רצינית בכוונותיה להיכנס לתחום הבינה המלאכותית בצורה משמעותית, המגובה גם במעשים. רק אז נדע שישראל החליטה להצטרף למועדון היוקרתי של המדינות שפועלות בתחום.

הכותב הוא מומחה בינה מלאכותית ומחבר הספר "אנושות 2.0".