גנטיקה של סטארט-אפים
קצת יותר משנה לאחר שמכר את חברתו, יוריקיפאי, ל-CA - ודווקא על רקע המיתון - משוכנע ד"ר רון רימון, כי היזמות לא נעלמה מישראל ● לדבריו, משקיעים ויזמים ימשיכו להתעניין בחברות, כי "יש לנו תעשיה מצויינת וגם כי זה ב-DNA שלנו"
שינויים שחלו באחרונה בהנהלת CA ישראל ומינוי שי און למנכ"ל החדש של הסניף הגבירו את ההערכות בשוק שהחברה תמשיך במרץ ברכש ומיזוגים של חברות ישראליות ובהשקעות בטכנולוגיות חדשות שמשרתות אותה. נכון שעל רקע המיתון, סגירת חברות ופיטורי עובדים, שיחה על מיזוגים ורכישות נראית קצת מנותקת מהמציאות, אולם כאשר בן השיח שלך הוא ד"ר רון רימון – כיום סגן נשיא לאסטרטגיה ב-CA, ועד לא מכבר מנכ"ל משותף של חברת הסטארט-אפ יוריקיפאי – התמונה שמצטיירת היא קצת שונה.
יוריקיפאי, כזכור, נמכרה ל-CA בשלהי 2007, על סף תחילת 2008, כשבדיעבד סימלה את תחילת המשבר שבו אנו נמצאים כיום. ד"ר רימון משוכנע, כי רוח היזמות הישראלית לא פסחה מן העולם, שחברות עוד יקומו כאן וכי הידע הטכנולוגי שמרוכז כאן הוא בלתי נדלה. כמובן שגם הוא שותף לדעה שיזמים לא מתים אף פעם, אלא תמיד "חוזרים למקום הפשע" בצורה זו או אחרת; אם תשאלו אותו, זה פשוט בגנטיקה שלנו.
גילוי נאות: השיחה עם ד"ר רימון נערכה זמן רב לפני שנפלה ההכרעה על זהות המנכ"ל החדש של CA ישראל. על כן, אין לייחס לשום התבטאות שלו בקטע זה קישור כלשהו למציאות החדשה של החברה החל מה-1 באפריל.
"היינו טובים בפיתוח, לא בהפצה"
במבט מפוקח לאחור, בתור אחד ש-"עשה את זה", משוכנע רימון, כי ההחלטה שהתקבלה אז בחברה שלו, למכור אותה, על אף היותה חברה מצליחה עם עשרות מפיצים בכל העולם, ההחלטה הייתה נכונה – גם אז וגם היום, בדיעבד. "כל יזם צריך להכיר במגבלות היכולת שלו ולדעת במה הוא הכי טוב. אנחנו ידענו שאנחנו הכי טובים בפיתוח מוצרים ולא בהפצה".
יוריקיפאי הוקמה בשנת 2002 על ידי רון רימון. היא עסקה אז בפיתוח פתרונות לתחום ניהול הרשאות בארגונים. כבר אז היה רימון בעל ניסיון בהקמת חברות בתחום המיחשוב ועסק בייעוץ לגופים גדולים.
רימון, ד"ר למדעי המחשב, שהה בין השנים 1993 ל-1996 בארה"ב ועסק בהוראה וייעוץ. לישראל חזר בעקבות קריאתו של פרופסור אוריאל רייכמן, מייסד המרכז הבינתחומי בהרצליה, שהקים אז את הפקולטה למדעי המחשב. רייכמן יצא אז למסע גיוס מוחות ישראליים מבריקים, הציע להם מישרות נחשקות באקדמיה וגרם לחזרתם לארץ של לא מעט מדענים ואנשי אקדמיה. רון רימון היה אחד מהם, ויחד איתו חזר לארץ גם פרופסור שמעון שוקן, שהקים את הפקולטה למדעי המחשב ועמד בראשה מספר שנים. רימון, אגב, ממשיך ללמד גם היום בצורה חלקית, כדי לשמור על קשר עם דור העתיד הנהדר, כדבריו.
זמן קצר לאחר שהקים את יוריקיפאי, הצטרף אל רימון עזי כהן, שגם מאחוריו כבר היו 13 שנות ניסיון בניהול של חברות בתחום טכנולוגיית המידע. המוצר שהם פיתחו היה חדשני, אבל היה אז עדיין בחיתוליו. רימון שותפו האמינו במוצר והחליטו לפתח אותו בכוחות עצמם. "עבדנו כמו בגראז' והעקשנות הניבה פרי".
הלקוח הראשון היה בנק לאומי, ואחר כך באו ויזה כאל, קופת החולים מכבי וכמובן לקוחות מכל רחבי העולם. ב-2004 גייסו השניים כסף לראשונה. זה היה סכום של 400 אלף דולרים מהמדען הראשי. "בסך הכל היינו חברה קטנה שעבדה ביעילות. כל אגורה הושקעה בפיתוח", אומר רימון. "היו לנו מפיצים בכל העולם ואחת מהן היתה CA. כך, למעשה, החל הקשר איתם".
רימון אומר, כי מבין כל החברות שהם עבדו מולן, CA הייתה הכי דומיננטית ופרואקטיבית. "הרגשת היטב שאנשי המכירות שלה מתאמצים למכור", הוא אומר. מכאן ועד להצעת הרכש היתה הדרך קצרה, לדבריו.
מדוע הסכמת למכור? לדבריך, מכרתם את המוצר שלכם כמו משוגעים דרך CA ואחרים. למה לוותר על העצמאות?
"גם אנחנו התלבטנו מאוד בסוגיה, אבל בעולם היזמות יש עקרון שאתה חייב ללמוד: כל אחד צריך להכיר ביכולות שלו ובגבול המיצוי המקסימלי שלו. היו לנו 30 מפיצים בכל העולם – וזה יפה מאוד, אבל ליבת העסקים שלנו אינה בהפצת מוצרים, אלא בפיתוח מוצרים חדשים. הרבה מאוד חברות תוכנה מגיעות לנקודה הזו וצריכות לקבל החלטה לגבי מה הן רוצות לעשות הלאה. CA היא אלופת העולם בהפצה, ולאחר שהגענו למסקנה הזו, החל המו"מ העסקי על המחיר. ידענו מראש ש-CA תמשיך לשמר את המוצר, דאגנו לכל העובדים עד האחרון שבהם ולא הסכמתי שאף אחד ייפגע".
איך העובדים באמת הגיבו?
"המשא ומתן נוהל בחשאיות רבה. העובדים לא ידעו עד הרגע האחרון. פה ושם הועלו חשדות, אבל איש לא ידע על המו"מ שלנו. בדיעבד הם לא הצטערו, כי בסך הכל התנאים שלהם שופרו. CA עצמה התנהגה בצורה יוצאת מהכלל. המטרה שלהם היתה לקחת את המוצר שלנו ולפתח אותו הלאה, להכניס אותו לתחום ניהול הזהויות".
בדיעבד, אולי היה לך מזל שסגרת את העסקה ממש לפני פרוץ המיתון.
"תראה, קשה מאוד להיות נביא בדברים כאלה. בסך הכל ידענו מה אנחנו רוצים, הבנו שאנחנו לא יכולים להתחרות ב-CA ובכוח ההפצה שלה, והיינו משוכנעים שהמוצר שלנו לא ימות. ברור שיש ציפיות בים הרצון של מה שרצינו ובין מה שקיבלנו – אבל אלו הם החיים. אני חושב שהיום, יותר מתמיד, המוצר שלנו במסגרת הפורטפוליו של CA, הוא פתרון חשוב מאוד לארגונים שצריכים להתייעל, שעוסקים הרבה בהרשאות, לא מעט למרבה הצער בגלל פיטורי עובדים.
בסך הכול יש לנו תעשיה מדהימה. כשחזרתי לארץ, בין היתר כדי ללמד בבינתחומי, ראיתי את ההבדלים בין מה שהיה לפני שעזבתי – ואחרי. יש כאן ידע עצום ויש לנו גנטיקה מצוינת של סטארט-אפים. נכון, לא קל היום כמו אז, אבל ללא ספק יש עתיד לתעשייה הזו בארץ. אני גם מאמין שבעקבות המשבר, חברות תהיינה הרבה יותר יעילות. הכסף לא נעלם לגמרי ועדיין יש מספיק יזמים שמוכנים להשקיע ולעבוד אפילו שנה ללא שכר, רק כדי לקדם את הרעיון. אני פוגש את הדורות הבאים במסגרת ההוראה החלקית שאני עושה עדיין במרכז הבינתחומי וללא ספק יש לנו עתיד".
קצת לא מדוייקים התאריכים. החברה נמכרה בשלהי 2008, תחילת 2009. עברה רק חצי שנה מאז. (נכון לזמן פרסום הכתבה חמישה חודשים בקושי). מביך משהו, חוסר הדיוק הזה.