עליהום!!!

מרשתת האינטרנט, כישות, כבר מזמן לא הושמצה והותקפה כמו בשבוע האחרון. זאת, בשל ההשפעה השלילית שייחסו רבים לרשת החברתית המובילה, פייסבוק (Facebook). הכול התחיל עם סיפורים נפרדים על מעשי אונס וטרגדיית התאבדות של נער רך. הדבר נמשך בידיעה מארצות הברית שעל פיה נעצרו שש נערות שארגנו קבוצה ברשת החברתית האמורה, שזעקה "היום תוקפים מורה". לאחר מכן באה הפרשה החמורה של הסתה גלויה לרצח שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה. הסרטון המסוכן הופץ ברחבי הרשת, כנראה בתגובה לפניית איש החוק, במסגרת תפקידו, לפתוח בחקירה נגד שתי קבוצות שנפתחו ברשת החברתית. אחת מהן נקראה, למשל, "מוות לכל הערבים". כל זה בפחות מחצי שבוע מרוכז ומבחיל.

האגף הישראלי של הרשת נגדש במהרה באין ספור מאמרים, כתבות, בלוגים וטוקבקים. חלקם המפתיע, בעיקר של אלה האחרונים, עוסק כשלעצמו בהתלהמות קשה, הולכת ומתקרבת לבלתי חוקי. כל זה שובץ בקריאות ודעות שונות נגד האינטרנט, שפשט לכאורה את הרגל. עליהום במובנו הצרוף. חסידיהם של כוהני דת המתנגדים נמרצות לאינטרנט, המייצג את העולם הכל כך פתוח, מצאו כאן הוכחות מחזקות למלחמת החורמה שלהם בטכנולוגיית המידע. לי אין ספק, כי מדובר בטענות לא הגיוניות ולא צודקות. על היתרונות הגדולים הכלליים של האינטרנט, שעליהם עמדנו פעמים רבות במדור זה, אין בכוונתי לחזור. הם ברורים כשמש. אני אסתפק כאן בהתמודדות עם הטענות הספציפיות הנוגעות במקרים השליליים מן הסוג שמככב במבוא למאמר.

בהקשר זה אני מבקש להתמקד בשתי נקודות עקרוניות. ראשית, מקור הרע איננו ברשת. העובדה שהמקרים הטראגיים שאירעו לבני הנוער בארץ עדיין טריים, כמו גם היותם נתונים עדיין בחקירה, מונעת ממני לדון בהם באופן ספציפי. אפשר רק לקבוע בביטחון שהרעיונות הרעים של ביזוי, ניצול מיני, השפלת השונה והחלש לא נולדים ברשת חברתית זו או אחרת. מקורם בכשלים במערכות החינוך והערכים. יכול להיות שבסופו של דבר, הם מוצאים את דרכם גם לבמת העולם הקיברנטי, בדיוק כמו למכתבים, מאמרים ושיחות הסלון והרחוב. לא פעם אתה שומע מנבחרי העם אמירות שאוזניים תצלינה מהן. מנהיגים, שועים ונכבדים כבר הובלו לעינינו לבית האסורים, על מעשים מנוולים. אף אחד מהם לא רקם זאת באמצעות האינטרנט. אבל הם משמשים מודל לפני המחנה.

לא זו בלבד שהרשת איננה אשמה במוסר הנמוך של האנשים, יש לה, לעניות דעתי, אפילו חלק בבלימת תופעת ההתבהמות. עד לא מכבר, המעשים השפלים היו נעשים במחשכים. בתוך קבוצות קטנות וסגורות, קשות לחדירה מודיעינית. ככל שהעולם עובר להתנהל מעל גבי מערכות מידע ממוחשבות, קשה מאוד לטשטש מקורות ועקבות. חלק גדול מהמעשים מתגלה הרבה יותר מהר והחוטאים מאותרים אישית, בשל טביעת האצבע של האלקטרוניקה. גם במשפטים של מי שהנהיגו את אומתנו עד לא מכבר מתברר שללא היכולות הללו, כלל לא ניתן היה אפילו להגיע לכדי הגשת תביעה. לא מעט פדופילים, כולל בישראל, נעצרו בשל מעקב שנעשה אפילו ממרחק בין יבשתי. מי היה יודע עליהם פעם? הדבר ילך ויגבר ככל שרשויות השלטון והחוק ילמדו ויסגלו עצמם למציאות המשתנה.

אני גם צופה מצב שכבר מתפתח בשוליים המנוסים של כוחות הרשע. שם הגורמים החוטאים כבר מתחילים להימנע ממגע עם מחשבים, טלפונים מתוחכמים ויתר כוכבי טכנולוגיית המידע. זה מוכיח את חוסר ההיגיון בתליית האשמה המוסרית בכלים הטכנולוגיים. נכון שהמידע מופץ באינטרנט באינטנסיביות יתרה, אולם יש לזכור, כי העבירות היותר קשות אינן יכולות להתרחש בתוך הרשת, אלא בעולם האמיתי לבדו. יש ללמד ולחנך את האזרחים. יש לציידם, ובעיקר את גורמי החוק, באמצעי מגן ומניעה. ההיטפלות לרשת לא תפתור את מעשי העוולה. העול הכבד מוטל על מנהיגי הדור ומחנכיו.

הרשת מספקת לנו תמונת מצב, שחשוב לדעת אותה גם אם לא נעימה היא. קריאת חלק גדול מהטוקבקים שליוו את האירועים המתוארים יכולה להוביל כל בר דעת לדאגה ואף לקבס. זוהי תמונת המצב, קשה להסתיר אותה כיום. פעם היא טואטאה אל מתחת לשטיחים. כעת ישמש אולי האינטרנט כקרני שמש מטהרות, שיחשפו את הבעיה ויבהירו עד כמה גדולה המלאכה שעל מובילי השינוי הערכי לעשות.