האם יסגרו את השאלטר?
המהומות בעולם הערבי הן במידה רבה מלחמת מוחות טכנולוגית ● במלחמה מעורבים אותם צעירים המכונים דור ה-Y, שמניעים את גלגלי ההפיכות דרך הטוויטר והפייסבוק ● מולם ניצבים ואותם מומחים טכנולוגיים העובדים בשירות הרודנים, ומבצעים פעולות שונות שמטרתן לגרום לניתוק המדינה שלהם מהעולם ● הצפי הוא שככול שהמהומות ימשכו, השליטים ומתנגדיהם ימצאו דרכים נוספות להיאבק זה בזה בזירה הקיברנטית
המהומות בעולם הערבי הן במידה רבה מלחמת מוחות טכנולוגית. מעורבים בה מצד אחד אותם צעירים המכונים דור ה-Y, שמניעים את גלגלי ההפיכות דרך הטוויטר (Twitter), והפייסבוק (Facebook) והטלפון הסלולרי שבידם, ומצד שני, אותם מומחים טכנולוגיים העובדים בשירות הרודנים, ומבצעים פעולות שונות שמטרתן לגרום לניתוק המדינה שלהם מהעולם.
התופעה אינה חדשה וכבר בניסיונות ההפיכה באיראן לפני כשנתיים ראינו כיצד השלטונות מנסים להלחם בקדמה ולשבש את פעילות האינטרנט והתקשורת מהמדינה ואליה. האירועים האחרונים באיזור, ובמיוחד במצרים, העלו את הסוגיה הזו שוב לסדר היום.
מצרים, למרות היותה חלק מהעולם הערבי, נתפסה כמדינה מתקדמת שחופש המסחר והכלכלה חשובים לה, ולכן סביר היה להניח שהשלטונות לא יגיעו למצב בו הם מנתקים את האינטרנט במדינה. המהלך הזה, על אף שהיה קצר יחסית, הדליק הרבה מאוד נורות אדומות בקרב מנהלי טכנולוגיות, מנהלי אבטחת מידע, ראשי ממשל ועסקים.
בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת שאירחה לפני שלושה שבועות את פורום C3 של אנשים ומחשבים וודנה בנושא היערכות לשעת חירום, שאל חבר הכנסת מאיר שטרית שאלה מעניינת: "האם יתכן מצב שבו אני, או נציג אחר של המדינה, יכול לסגור את האינטרנט והתקשורת במדינה? יש דבר כזה?".
בארצות הברית מתקיים בימים אלו ויכוח ער בסנאט בעקבות הצעה שהועלתה על ידי אחד מחברי הבית, לבנות מתג מרכזי שממנו אפשר יהיה לשלוט על כל תעבורת האינטרנט. הרציונל מאחורי הצעה זו קשור לבעיות ביטחון פנים שארצות הברית נאבקת בהן, אבל כל בר דעת מבין שמתג מרכזי אמריקני ששולט על הרשת, אינו שולט רק על היבשת של הדוד סם אלא על העולם כולו.
ארצות הברית היא המממנת הגדולה של תחזוקת שרתי השורש של שדרת האינטרנט, שמהם ועל גביהם מתנהלת התעבורה העולמית של הרשת. זוהי מציאות שיש לה לא רק פן טכנולוגי, אלא גם פן גיאו-פוליטי רחב ביותר. לפחות חצי מכדור הארץ מכיל שליטים, מדינות וילידים שלא אוהבים את העובדה שלאמריקה יש שליטה דה-פקטו על רשת האינטרנט, אבל הם מספיק חכמים כדי להבין שלולא הגיבוי האמריקני, הרשת בעצם לא תוכל להתקיים.
בינתיים, מסביבנו האש ממשיכה לבעור וההפגנות נתקלות בשני סוגים של תגובות מצד העריצים: הסוג הראשון הוא תגובה אלימה הכוללת ירי חסר הבחנה לעבר המפגינים, כפי שקורה בלוב, והסוג השני הוא באמצעות הצינורות הטכנולוגיים: שיבוש גישה לרשתות חברתיות, שיבוש תעבורת רשת, וניסיונות חסימה של אתרים. הלובים מדאיגים קצת יותר את העולם הנאור, כי נכון לעכשיו הם הצליחו לייצר סוג של מיסוך לגבי הנעשה בארצם. הם גם הראשונים שהעלו בצורה גלויה את האפשרות של שיבוש לוויינים. זוהי טכנולוגיה שקיימת כבר לא מעט זמן בעולם והיא מאפשרת למדינה לשבש את פעילות הלוויינים שעוברים מעל שטחה.
אז האם אנו על סף עידן שבו נצטרך לחשוב על חלופות לאינטרנט? הסוגיה הזו עלתה לדיון במפגש פורום מנהלי אבטחת המידע של אנשים ומחשבים, CISO, שהתכנס הבוקר למפגש הדו חודשי שלו. בועז דולב, מנכ"ל חברת eVISION, וניסים בראל, יו"ר קומסק, שניהם מומחי אבטחה בעלי ניסיון רב, הגיעו כל אחד בנפרד למסקנה המעניינת: ראשית, היכולת לשבש את הפעילות של האינטרנט בתוך המדינה או מהמדינה לכמה אזורים – קיימת, והוכחה לכך אנו רואים בימים אלו.
הצפי הוא שככול שהמהומות ימשכו, השליטים ומתנגדיהם ימצאו דרכים נוספות להיאבק זה בזה בזירה הקיברנטית. זוהי מלחמת מוחות קשה ואכזרית. אבל, דולב הדגיש, כי עד כה השיבושים והניתוקים בכל המדינות, כולל לוב (נכון לכתיבת שורות אלו(, היו לפרק זמן קצר – ולא במקרה. ועוד נקודה: הניתוקים הגורפים לכאורה לא כללו מערכות פיננסיות או צינורות תקשורת שתומכים בפעילות של חברות ועסקים שיש להם זרועות רב-לאומיות, וגם זה לא במקרה.
מכאן אפשר להגיע לתובנה המעניינת שעלתה מהמפגש: התלות של מדינות בטכנולוגיה היא אבסולוטית. מדינות כמו מצרים, איראן ואחרות זקוקות לפעילות האינטרנט כדי לקבל ולמשוך כספים, וסגירת הרשת באופן טוטאלי תפגע כלכלית במדינה ובאינטרסים שלה. ככל שזה נגע לרציונל של מנהיגי מצרים, כולל מובארק, הם ידעו כנראה לעצור בזמן ולא להרוס הכל.
השורה התחתונה: סגירת השאלטר של רשת האינטרנט היא אפשרית, אבל היא תהיה מוגבלת ולא טוטאלית. זה לא אומר שלא צריך להתכונן לאפשרות שהיא תתרחב, כלומר מדינות, חברות וארגונים חייבים להמשיך להפעיל את המוחות הכי טובים כדי להיערך ליום סגריר – ויפה שעה אחת קודם.
תגובות
(0)