עוצמת הצירופים

טור זה, בדומה למרבית מקביליו ברשת, מתמקד בדרך כלל באקטואליה בענף. במקרה מוצלח הוא נוגע גם במשמעויות העתידיות של המתרחש בהווה. מעטים המקרים שבהם טורים אישיים מנסים לרדת לשורשים התיאורטיים של הדברים. השבוע בחרתי לעשות זאת, על רקע השמועות העקשניות על רשת חברתית חדשה שעומד לחנוך מנוע החיפוש הגדול בעולם. אף כי הרשת הזו טרם נולדה, שם כבר ניתן לה: גוגל סירקלס (Google Cyrcles). או, בעברית, מעגלים.

דמויות מפתח ברשת החדשה שנטווית והולכת הינן כריס מסינה ו-יונתן ספוסטו. הראשון מוכר כמי שהיה מעורב ביצירת כמה תופעות חברתיות מקוונות והשני משמש מנכ"ל פיקניק (Picnik), שירות עריכת התמונות שנרכש על ידי גוגל (Google) לפני כשנה. מי שטבע תיאורטית את מונח המעגלים היה פול אדמס, איש מפתח בגוגל שעבר לפייסבוק (Facebook). ספר שלו בנושא עומד לראות אור בחודשים הקרובים. גוגל והדמויות המעורבות לכאורה בפיתוח החדש התמידו בהכחשת השמועות אודות הרשת החדשה, שלפיתוחה ולמידת הצלחתה עשויות להתלוות משמעויות של ממש בכל הקשור לעתידה של גוגל, ועוד יותר מזה – בכל הקשור לעתידן של הרשתות החברתיות.

הרעיון החדשני שצפויה להוביל גוגל סירקלס נעוץ בחלוקה של החברים ברשת החברתית למעגלי משנה. הם הרי לא עשויים מקשה אחת. מדובר תמיד בכמה קבוצות, כגון: חברים מהעבודה, בליינים, בני משפחה, חברים ללימודים, חבורת הנפגשים במגרש הספורט, אלה שמשרתים עמך במילואים וכו'… כולם חברים ומכרים שלך, אבל התייחסותך לחברי כל מעגל שכזה שונה: הנושאים אחרים, השפה איננה דומה וכן מידת החשיפה ונושאיה. זוהי נקודת חולשה ברשתות החברתיות הנוכחיות, שאינן יודעות לעשות את ההבחנות ומכניסות הכול לדלי אחד גדול, מה שיוצר בעייתיות מגבילה.

הרשת החדשה תנסה לאפשר טיפול נפרד לכל אחד מחוגי המכרים השונים. ניתן להבין את עוצמתה מתוך בחינת שניים מהחוקים המקובלים בענפנו. מזה שנים, הולכים ונוצקים חוקים של טכנולוגיית המידע, כאלה שמנסים להסביר בצורה מתמטית את התופעות המדהימות שכרוכות בתחום. אחד החוקים הראשונים היה חוק מור, שהוטבע ב-1965 ונגע לקצב הגידול של כוח המיחשוב.

בעקבות הופעתה של רשת האינטרנט החלו מתמסדים חוקים שמתייחסים אל הפוטנציאל הצומח שלה. אחד המוכרים יותר שבהם הוא חוק מטקלף, שמטפל בערך הרשת עבור המחוברים אליה. החוק מתבסס על ההנחה שכל מתחבר חדש לרשת יכול להפיק תועלת מהקשר שלו אל כל מחובר אחר. חישוב הערך מתבסס לכן על מספר הקשרים האפשריים. כל משתמש שמצטרף יכול להתחבר לכל מי שכבר קיים ברשת, והם יכולים לעשות זאת אליו. מבלי להיכנס לדקדוקים מתמטיים, מספר הקשרים התיאורטי קרוב למספר המחוברים בריבוע, ומדובר במספרים פנטסטיים, אם זוכרים שכבר כיום, יותר משני מיליארד ישויות משתתפות ברשת.

כאן אנו מגיעים אל עידן הרשתות החברתיות, שהולידו את חוק ריד, שמתמקד בעוצמת הרשת, במושגים המגמדים כל חוק קודם. על פי חוק זה, יעילות הרשת אינה קשורה רק בסך מרכיביה, אלא יותר באפשרויות הגלומות בה להיווצרותן של תת רשתות, או, אם תרצו, מעגלים. הוא קובע שאין להתייחס למספר הקשרים האפשריים אלא למספר הצירופים. כלומר: לא רק שיש לכל אחד אפשרות להתקשר לכל אחד אחר, אלא שקיימים מעגלים מקבילים בהיקפים שונים ועם מספרי חברים שונים. מספר הצירופים (במספרים גדולים) הוא בלתי נתפש – קרוב ל- 2 בחזקת מספר המחוברים, כאשר כל מצטרף לרשת מכפיל את מספר הצירופים בה.

המודל מרשים, אולם נותר לא ריאלי. ברשתות החברתיות הנוכחיות, חלק ניכר מהתקשורת הייתה בעצם בין חבר למשנהו, מזכיר יותר את גישת מטקלף. כעת אולי תבוא רשת המעגלים של גוגל ותשנה התמונה. בכדי להבין את המשמעות נניח, לדוגמה, שיש לך עשרה חברים ברשת חברתית זו או אחרת. ביחד הם יוצרים מאות רבות לפחות של מעגלים גדולים וקטנים: כאלה של שניים מתוך החבורה, של שלושה, ארבעה וכן הלאה. סביר שרבים מחבריך ייכללו בכמה מעגלים: החבר מהמילואים יכול להיכלל גם במעגל החברים מהכיתה, בזה של חוג הספורט ובאחרים. זה מביא את המודל התיאורטי עם הפוטנציאל האדיר קרוב יותר למישור המעשי.

השאלה הגדולה היא עד כמה קלעה גוגל הפעם. ניסיונות קודמים שלה בתחום הרשתות החברתיות: גוגל באזז (Google Buzz) ו-אורקוט – לא מסווגים כהצלחות מסחררות. ניסיון נפל נוסף עלול לסווג את גוגל כמפסידנית בתחום הכל כך חם. מאידך, הצלחה בו יכולה להזניק אותה בזווית חדה.