שטח ההפקר

מלחמות הסייבר זוכות בעת האחרונה לתשומת לב מועצמת. פריצת מערכות והשחתתן מוגדרת כיום ברוב העולם הנאור כעבריינות ללא כל סייג. הנושא מעלה בליבי הרהור משמעותי אודות הפער שבין הערכים הנשגבים לבין המתרחש בפועל.

כל עוד מדובר בהאקרים שפוגעים בתוך מדינותיהם, או במדינות ידידותיות, החוק הפלילי המפורש ופעמים רבות מופעל נגדם, ואף בחומרה. בתאי כלא רבים ברחבי העולם משלמים האקרים את חובם לחברה. בארץ מוכר סיפורו של אהוד טננבאום (ה-"אנלייזר"). בית המשפט דן אותו לחצי שנת שירות וכן למאסר על תנאי ולקנס כספי, לאחר שפרץ למחשבי הפנטגון והביך בכך לא מעט את ישראל. בארצות הברית, נדון בשנה שעברה אלברט גונזלס מפלורידה ל-20 שנות מאסר בעוון חדירות פוגעניות לאתרים מסחריים.

עם זאת, כאשר מדובר במדינות עוינות או יריבות, התמונה שונה. ישראל מותקפת תדיר על ידי האקרים חדורי שנאה ממדינות רבות, בעיקר מוסלמיות. אין ספק שמדובר במעשה פסול, אולם מסתבר שגם ההאקרים הישראלים יורדים אל אותן תחתיות, וזאת תחת דגל הפטריוטיות המתנוסס ברמה. הם עוברים על החוק כאשר רוממות הגאווה הלאומית בגרונם. כך, באוקטובר 2000 דווח, כי האתר wizel.com, שנטען שקשור לתנועה פוליטית ימנית בישראל, פיתח תוכנה לא חוקית וניסה להפיץ אותה בין הגולשים, במטרה לתקוף יחדיו אתרי אינטרנט של החיזבאללה ולשבש את פעולתם ככל שניתן. באותה שנה אף פרצו האקרים משלנו לאתר "סעודיה אונליין".

ב-2004 פורסם ראיון עם האקר ישראלי שסיפר על התקפות מאורגנות נגד אתרים ניאו-נאציים, כמו גם נגד אתרים שמתנגדים לציונות ולישראל. כשנה לאחר מכן, בתגובה לתקיפת כ-20 אתרים ישראלים מהשורה השנייה, שמקורה היה, כנראה, בטורקיה, תקפו "בחורינו המצוינים" מאות אתרים טורקיים, בכללם אתרים ממשלתיים. ב-2008 דווח על ישראלים שפרצו לאתרי ממשל באיראן ולאתר של הרשות הפלשתינית. המשט הטורקי לעזה לווה במלחמת האקרים מצד מוסלמים רבים. בתגובה, ישראלים פרצו לאתרי ממשל בטורקיה, ואחד מהם אף הצליח לפגוע באתר הארגון שארגן את המשט. אלה הן רק דוגמאות לתופעה הולכת וגדלה, שחומרתה רבה ועד כה לא שמענו אמירה בגנותה.

מדינה ריבונית צריכה לעשות הכול על מנת להגן על קיומה ועל האינטרסים החיוניים שלה. ממשלת ארצות הברית הודיעה עוד בשנה שעברה, כי מתקפת סייבר היא בבחינת תוקפנות בינלאומית לכל דבר ועניין, והיא עשויה להצדיק תגובה מזוינת. אולם, אחרת הוא הדבר כשמדובר באזרחים הפועלים על דעת עצמם. ארצות הברית חיסלה באחרונה, ולא על אדמתה, את אוסאמה בן לאדן, אף שלא היה מזוין או התנגד. ישראל מחסלת דרך קבע מנהיגי טרור בלי שהם מובאים לדין. לי זה נראה מוצדק. אולם, אם אזרח אמריקני או ישראלי ייקח את הדין לידיו ולחסל מנהיג טרור, אין ספק שיועמד לדין. מה שמותר למדינה אסור בתכלית לאזרחים. אל להם לקחת החוק לידיהם.

משום מה, ההיגיון המוסרי הזה איננו פועל כאשר מדובר באינטרנט. בעולם הדינמי בן ימינו אסור להתיר ליחיד לגרור את מדינתו למלחמת תגובות שעלולה להסתיים במחיר כבד. אסור לאפשר לחמום מוח לסבך את ישראל במה שעלול להסתיים בכי רע. צריך גם לזכור, כי במדינה דמוקרטית יש דעות שונות, אולם ממשלה אחת. אי אפשר שכל האקר יחליט מהו האינטרס הלאומי, מנקודת מבטו הפוליטית הצרה. יש להבין, כי מי שעובר על החוק, גם אם הוא רוצה, לכאורה, לתמוך במולדת, עלול לנצל את כישוריו וגישתו האסורה גם כלפי פנים. כבר עלו ברשת איומים נגד הרשויות בשעה שעצרו האקר מפוקפק, כזה שנלחם באויבי המדינה, אך גם באזרחיה. לא מובנת לכן ההתעלמות החוזרת ונשנית מתופעה מסוכנת זו.

על המדינה לכנס את טובי מומחיה הרלוונטיים, לנתח את הבעיה וסיכוניה ולצאת בהכרזה צלולה. עליה גם לפעול לאכיפת מניעת ההשתוללות. מי שרוצה להיות צודק, חייב לפעול כחוק. מדובר בחרב פיפיות שעלולה להיות מתהפכת וקשה לריסון.