איפה אנחנו ואיפה הם

השבוע הנוכחי נפתח בפשרה בין שתי המפלגות בארצות הברית בנושא המהותי של הגדלת הגרעון התקציבי בקופה האמריקנית. היה זה מאבק איתנים שהסתיים, כצפוי, ממש בדקה האחרונה. הנשיא האמריקני, ברק אובמה, שאמון על טכנולוגיית המידע המעודכנת, עשה בה שימוש מרבי בתהליך ההתגוששות הפוליטית, ויריביו מן המפלגה הרפובליקנית החרו אחריו. כך הושגו שיאים חדשים של שימוש במערכות המחשב, כחלק אינטגראלי מהתהליך הדמוקרטי.

במהלך המאבק ניסה כל צד לעודד את מצביעיו, ואפילו את מצביעי המפלגה האחרת, ללחוץ על נציגיהם בבתי הנבחרים על מנת שיצביעו את ההצבעה שנראתה בעיניהם נכונה. אובמה הצליח, בסופו של דבר, להביא לקבלת עמדת הפשרה שלו. לשם כך עשו הנשיא וצוותו, בין היתר, שימוש מסיבי בפייסבוק (Facebook) וביו-טיוב (YouTube). עם זאת, אין ספק שהבכורה בפרשה שייכת לטוויטר (Twitter). השימוש המסיבי בציוצים ברשת החברתית הזו שבר את כל השיאים המוכרים. כך מתנהלת כיום הדמוקרטיה בארצות הנאורות.

במהלך המערכה יצאו מחשבונו של אובמה לא מעט ציוצים, כאשר את חלקם הוא צייץ בעצמו. בעיתונות פורסמה תמונה שמראה כיצד הוא עומד ומצייץ ישירות מהטלפון הנייד שלו. אחד מאותם ציוצים של הנשיא האמריקני גרס ש-"הזמן שבו שמו את המפלגה בראש עבר. אם אתם רוצים שתושג פשרה בין שתי המפלגות, תנו לקונגרס לדעת את זה. תתקשרו, תשלחו אי-מיילים, תצייצו".

בהתקרב מועד ההצבעה, יצאו במשך שעות ספורות 113 ציוצים רצופים, בהפרשי זמן זעירים, שכללו דרכי התקשרות לנבחרי העם האמריקני. תקשורת כה צפופה עם העוקבים העיקה על רבים, וכ-40 אלף מהם ביטלו במחאה את המעקב אחרי הציוצים של אובמה.

מן ההיבטים המקצועיים, ניתן לראות במתקפת הציוצים הנשיאותית הצלחה. בטוויטר חשובה קודם כל האפקטיביות הפעילה. למשל, מספר מקבלי המסרים שמעבירים אותם לאחרים. כך הם הגיעו, בסופו של דבר, למספר לא יאומן של עשרות מיליוני אמריקנים. מדד חשוב עוד יותר הוא של אלה שהונעו לפעולה של ממש כתוצאה מהציוצים. מדובר ברבים, עד כדי כך שכמה אתרי יעד לא עמדו בעומס. מספר המגיבים ישירות לציוצים מסוימים הגיע לא פעם לרבבות. כך גם מספר המסרים שכללו את שמו של הנשיא האמריקני.

ומה אצלנו?

כאן המקום להשוות בין השימוש המסיבי בטוויטר בקרב פוליטיקאים בארצות הברית לבין זה שקיים אצלנו. מספר העוקבים אחרי ציוציו של אובמה עומד כיום על כ-9.5 מיליון, והוא גדל בממוצע בכ-25 אלף עוקבים מידי יום. לשם השוואה, לראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש 9,052 עוקבים בלבד, וליושבת ראש האופוזיציה, ציפי לבני – 4,849. כ-3% מהאמריקנים עוקבים אחרי מה שהנשיא שלהם מפרסם בטוויטר, לעומת כפרומיל בלבד מתושבי ישראל שעוקבים אחר ציוציו של ראש הממשלה. האמריקנים עוקפים אותנו בכך פי 30. זהו ההבדל כולו על רגל אחת.

אולם, ההבדל אינו רק בהיקף השימוש, אלא גם בעומקו, תחכומו ובעיקר במידת האפקטיביות הפעילה שהוא מוליד. ישראל הינה אחת המדינות הבודדות בעולם המערבי שבה הציוצים בטוויטר לא יוצאים ומגיעים חינם אל ומהטלפון הסלולרי. זאת לא רק שאלה של תשתית. מדובר במערכת שדורשת ממשתמשיה מעט יותר מהמתבקש ברשת חברתית רגילה, וכנראה שדי בכך כדי להרתיע את הגולש הישראלי.

פעמים רבות מצביע טור זה על המרחק התהומי הקיים בתחום הטכנולוגי בינינו לבין מדינות מתקדמות באמת. הכוונה של הטור תמיד, כמו גם הפעם, היא לדחוף לסגירת הפערים, שנחוצה על מנת שלא נשתרך יותר ויותר מאחור.