שוד ושבר

באחרונה הייתי עד לשוד שהתבצע לאור היום. לנגד עיניו של גולש באתר אינטרנט מוכר ומכובד, קפצה והבזיקה שאלת טריוויה פשוטה: בירת איזו מדינה היא פאריז? המודעה המפזזת הבטיחה פרסים לא יאומנו. נדרש רק רישום מספר הטלפון הסלולרי – מאומה לא יותר מכך. התמים הזין את מספר הטלפון, שאני נושא בעלותו. מאותו רגע הופגז טלפון נייד זה בעשרות הודעות SMS עם שאלות באותה רמה, רובן זהות. אף שאלה באף מסרון לא הולידה שום תגובה מסוג כל שהוא של המחזיק בטלפון. בסוף החודש, חיוב חברת הסלולר כלל כ-50 שקלים עבור "שירותי תוכן". עקרונית, החיוב יכול היה להמשך לנצח, אך כאן החלטתי להיכנס לתמונה.

בחברת הסלולר המכובדת הודיעו לי שאין להם קשר לנושא – החיוב מקורו בחברה חיצונית. זו העבירה להם הוראה ומבלי שהם יודעים פרט כלשהו אודות החיוב, הם מבצעים אותו כלשונו. כאשר הבעתי כעס, הם הביעו נכונות לחסום להבא את המסרונים של החברה האמורה לטלפון המסוים. כמו כן, הסכימו לזכות אותי בכל החיוב האמור, אף שהוא כלל לא מטעמם. כל זאת תוך עמידתם על כך שאין כל פסול בשרשרת האירועים כולה וכי הזיכוי הנו לפנים משורת הדין. נכונותם המידית לזיכוי, כמו גם העובדה שכל האנשים בחברה עמם שוחחתי, גילו שליטה ומומחיות בנושא, הכו אותי בהלם. לא האמנתי שחברות מכובדות לכאורה, במדינה מתוקנת לכאורה, נוהגות כך. הנה, נוסף לו מרכיב השבר.

הסקרנות הובילה אותי להתקשר לחברה ששמה מתנוסס בחשבונית חברת הסלולר, כמי שהחיוב בא מטעמה. שם להפתעתי נמסר לי, כי מדובר במי שמבצעת רק את פעולות המסלקה. גם הם טענו שכלל לא ידוע להם במה מדובר ואין זה מעניינם. לא הם סיפקו את התוכן. בסך הכל ביצעו את החיוב עבור חברת תוכן מסוימת, למרות שאין להם שום אסמכתא או הוכחה להתחייבות כלשהי. לברור פרטים כלשהם הופניתי אל חברת התוכן. יחד עם זאת ולמרות חוסר הקשר לכאורה, גם כאן הסכימו מיד לנתק אותי מהשירות, בצורה מחשידה. אחרי ניסיון כושל להשיג את חברת התוכן – ויתרתי. הרי את העיקרון הבנתי. הצלחתי רק עוד ללמוד שהם בעצם חברה בת של חברה אחרת.

כהרגלי, פניתי לרשת האינטרנט, יודעת הכל. כאן גיליתי פעם נוספת, כי למרות גילי המופלג, הרבה דברים אינני יודע. מצאתי, כי מדובר בתופעה ידועה וברורה לכל. אתרי החדשות הגדולים פרסמו בנושא כתבות צרכנות מעמיקות. מלבד הטענות, הובאו שם גם כל שמות החברות הנוגעות בדבר ותגובותיהן הצדקניות. מדובר בכל חברות הסלולר ללא יוצא מן הכלל. לא נפקדים מהרשימה שמות חברות הסליקה והתוכן. החלטתי הפעם באופן חריג לא לנקוב בשמות החברות, עמן התחככתי בנושא. אין סיבה להיטפל דווקא למי שבו נתקלתי במקרה, בעוד התופעה הנה כללית. אין כל טעם וצורך בכתבת תחקיר נוספת, הכל כבר גלוי ונהיר למי שרק רוצה לדעת.

אתר חדשות התקשורת thecom ואתר השוואות המחירים kamaze ניסו לנתח את היקף התופעה. הראשון טוען שהיקף החיובים הבעייתיים מגיע לסכום המדהים של מיליארד שקלים בשנה, ואולי אף כפול מכך. לא יאומן כי יסופר! הוא אף חוזר וטוען, פעם אחרי פעם, כי לרוב חברות התוכן אין כלל רישיון. העיתון דה מרקר קבע, בסקר שערך ביחד עם מכון המחקר פאנלס, כי 56% מהישראלים משלמים בעבור שירותי תוכן מבלי שביקשו או אישרו זאת במפורש. לא פחות ממדהים! אם עד לא מכבר, הייתי נתקל בטענה שכזאת הייתי מסרב להאמין, אבל אז במקרה הפכתי בעצמי עד לשוד. התפכחתי והמשכתי לחפור בהררי החומר הבלתי נדלים.

מצאתי פיזית אלפים רבים של תלונות וקובלנות ברשת, איש איש וסיפורו האישי אך הדומה כל כך. קבוצות של חברים למצוקה הוקמו ברשת פייסבוק (Facebook). למדתי שחלק בלתי מבוטל מהנופלים בפח הנם קטינים, שבעצם אין להם כלל סמכות להתחייב בעניינים כספיים. הבנתי שחברות הסלולר, עטויות יחסי הציבור חסרי הכיסוי, מרוויחות לדעת המומחים כנראה כ-50% מסכומי הכסף המרעישים הללו. מצאתי טענות על קשרים מעניינים בבעלויות של החברות, המעורבות בכל שכבות התהליך נשוא הטענות. תביעות ייצוגיות הוגשו ומתוכננות להיות מוגשות. ארגונים להגנת הצרכן מודעים לנושא. למרות כל אלה, עולם כמנהגו נוהג. המסרונים הבלתי נחוצים ממשיכים לזרום, במקרים רבים שלא בטובתם של האזרחים התמימים.

טוקבקיסט המכנה עצמו "מממ", הסביר כיצד הוא מציע להלחם בתופעה. בכל פעם שקופצת כנגדו מודעה שכזו, הוא דווקא נעתר לה מיד, אך מזין את מספר הטלפון של שירות הלקוחות בחברת הסלולר או של חברת התוכן עצמה. כך הוא גורם לחברת התוכן הוצאה, עבור הכניסה דרך הפרסום. מאידך, אין הוא מחויב במאומה. הרעיון שלו היה לגרוף אלפי כניסות שכאלה מידי יום, שיילמדו לקח את החברות הללו. הרעיון נחמד, אבל זו כמובן איננה הדרך. הטיפול חייב להיעשות על ידי הגורמים הממסדיים המופקדים על הנושא. אני פונה ישירות אל שר התקשורת – מי שידוע במלחמתו בשלטון ללא מיצרים, של חברות הטלפוניה הניידת. התמונה נהירה לו יותר מלכל גורם אחר. לא יתכן שיחלוף אפילו חודש נוסף, מבלי שהמשרד המופקד על התחום ידאג להשתלט על המצב, זוהי אחריותו. לשם כך בחרנו שרים ומנהיגים והפקדנו גורלנו בידם.