חקירה שעלולה להעיד על תופעה מדאיגה

הידיעה על הפשיטה של חוקרי הרשות להגבלים עסקיים על משרדי מלם-תים ביום ד' האחרון הפתיעה לא מעט גורמים בענף. על פי הודעת החברה לבורסה, החקירה בודקת חשדות לתיאום עמדות ומחירים במכרזים בהם היתה מעורבת. מאוחר יותר נודע, כי החקירה אינה רק על מלם-תים והיא כוללת שורה של חברות IT וחברת מחשבים הפועלות בשוק הישראלי, בחשד כי תיאמו מחירים ביניהן. החקירה עדיין בעיצומה וצפויות עוד התפתחויות בהמשך.

חקירות אלו הן תופעה שלא היתה מוכרת בענף עד כה, לפחות על פי יודעי דבר ותיקים בשוק הציבורי והממשלתי. תיאום עמדות או מחירים הם עבירה על סעיף 14 בחוק חובת המכרזים. חוקרי הרשות שנכנסים לתמונה עושים זאת על פי תלונה שהגיעה מאחד המפסידים במכרז או על פי מידע פנים שהגיעה אליהם. אולם, הם אינם בודקים האם המכרז התנהל כהלכה – לשם כך יש מוסדות משפטיים שם ניתן לערער, אלא האם נעשו פעולות שהם לכאורה עבירה על החוק. על פי הידוע עד כה, החברות שאצלן נערכה פשיטה וזומנו מנהלים לחקירה הן חברות בינוניות בשוק, שמשחקות במגרש הציבורי ממשלתי אבל אינן בבחינת מונופול. חלק מהחברות עוסקות בחומרה, וייתכן שהחקירה תבחן מכרזים בתחום זה, שם מרווחי הרווח שוליים ביותר והתחרות קשה בהתאם.

מכרזי ממשלה היו מאז ומתמיד נושאים למחלוקת. לפחות אחת מהחברות המוזכרות בפרשה, שאף מסרה הודעה לבורסה, נחשבת לדומיננטית ביותר בשוק הממשלתי ופועלת בו שנים רבות, כמו גם במגזרים ציבוריים אחרים. אולם הדבר מפתיע, שכן עד היום שמענו על תלונות שייצגו מציאות הפוכה בשוק המכרזים: תחרות פרועה בין החברות, הורדת מחירים עד כדי תעריפים בלתי הגיוניים ורצון לזכות במכרזים בכל מחיר. הממשלה והמגזר הציבורי הם גורם מאוד משמעותי בתחום פעילות ענף ה-ICT, והיא נעה בין 15 ל-25% מכלל פעילות הענף. בשנים האחרונות לא היו מכרזים רבים, אולי לאור השינוי המבני שעבר אגף החשב הכללי, שבו הועברה הפעילות והאחריות למטה התיקשוב בראשותה של כרמלה אבנר והצוות שלה. המכרז הגדול האחרון שהממשלה עשתה הוא מכרז כוח האדם, שתוקפו עמוד לפוג בשנה הבאה וכבר נערכים למכרז חדש.

המעקב אחר תיאום מחירים במכרזים הוא קשה. החוק מורכב מאוד ומרבית התהליכים שנעשים בו הם בחדרי חדרים, סודיים וקשים מאוד להוכחה. על פי נתוני הרשות להגבלים עסקיים, בישראל יש כ-25 אלף מכרזים ציבוריים בשנה. כך, למשל, החשב הכללי שמפרסם כ-50 מכרזים מדי יום (נכון לסוף שנת 2011), חברת החשמל המפרסמת 700 מכרזים בשנה ומשרד הביטחון שמציע 6,500 מכרזים בשנה. תיאום עמדות ומחירים יכול להיעשות בכמה דרכים: החלטה מראש מי יזכה – במקרה כזה המתחרים מגישים הצעות בהתאם ובתמורה הם הופכים פתאום לקבלני משנה של אותו מכרז; היעדרות מופגנת של גורמים בולטים במכרז, למרות שהם חלק דומיננטי בשוק; ופערי מחירים לא הגיוניים שמגישים המתחרים, המעידים על תיאום מראש כדי להגיע לתוצאה מסוימת. התופעה קיימת במכרזים בתחומים אחרים, אבל כאמור קשה מאוד להוכיח את זה.

תיאום מחירים מתקיים בדרך כלל בשוק שיש בו חסמי כניסה גבוהים. המכרזים הם קשים ביותר, זהות השחקנים קבועה וידועה ואין פנים חדשות. המחוקק רואה בחומרה רבה את נושא התיאום, וכפי שמגדיר זאת חיים ארביב, מנהל מחלקת חקירות ברשות ההגבלים העסקיים, "תיאום מחירים הוא קרטל מסוכן יותר מקרטל רגיל".

אולם החוק בארץ לא מעניק מספיק כלים לרשויות כדי להתמודד עם התופעה: הענישה עדיין לא מרתיעה, אלא אם כן היא גולשת להליכים פליליים, שם כבר מאשימים את הנחקרים בהונאה וקבלת דבר במרמה; ובהליך אזרחי אין צעדי ענישה כלפי החברה המתאמת, היא אינה מאבדת את המכרז ולא זוכה לרישום פלילי. סביר להניח שגם שמספר החוקרים שמוקצים לטובת העניין הם מעטים מול המכרזים הרבים, ולכן קשה לאכוף את החוקים. העובדה שעד היום לא שמענו על תופעת של תיאום מחירים במכרזים אינה מלמדת בהכרח שהתופעה אינה קיימת, אלא על הקושי לאתר את העבריינים.

השורה התחתונה: יש לקוות שהחקירה תסתיים במהירות ובסופה נגלה שגם אם היה כשל, הרי שהוא היה נקודתי ולא חלק מתופעה מכוערת שעלולה להרוס כל חלקה טובה בענף.