לעצור את הבריונות ברשת

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, פרסם אתמול (ג') הודעה, לפיה תוקם ועדת חקירה בנושא אלימות בני נוער ברשתות חברתיות. הסיבה הישירה לפתיחת החקירה היא המקרה הטראגי בו התאבד דוד-אל מזרחי ז"ל לפני כשנתיים. מזרחי כתב מכתב פרידה, בו ציין כי הסיבה שהביאה אותו לסיים חייו היא ההתעללות ממנה סבל בבית הספר – השמצות וחרמות שספג מחבריו לכיתה, בעיקר ברשת הפייסבוק (Facebook). כתוצאה מכך נותר בודד בכיתה וחייו הפכו לבלתי נסבלים. באחד הימים, כששב הביתה מבית הספר, תלה את עצמו באמבטיה – להפתעת הוריו ומוריו שלא ידעו מאומה על מצוקתו. המקרה הטראגי של דוד-אל הוא חריג וקיצוני, אולם בשנים האחרונות הולכים ומתרבים הסיפורים על אלימות ברשת, שהפכה לתופעה אותה היטיב המבקר לכנות "בריונות ברשת".

אין ספק שהגורם המרכזי אותו יצטרך לחקור המבקר יהיה משרד החינוך. מסיבות בלתי מובנות, הנעטפות במילים יפות כמו "מדיניות פדגוגית", הפייסבוק והפעילות ברשתות החברתיות הן מחוץ לכתלי בית הספר. זאת, למרות שמחקר עדכני שפורסם לא מכבר גילה, כי מרבית התלמידים גולשים ברשת האינטרנט תוך כדי שיעורים, כאשר בין היתר הם פעילים ברשת הפייסבוק. ההנחיה הרשמית של משרד החינוך היא, כי אין להתייחס לרשת הפייסבוק במסגרת הפעילות של בית הספר, וכמובן אסור למורים להיות "חברים" של תלמידיהם. אולם אם המבקר יחקור ויתעמק בנושא, הוא ודאי יגיע למסקנה כי אין דבר שגוי מאשר להתעלם ממרכזיות הרשתות החברתיות בחיי היום יום של בני הנוער.

התנהגות ברשת זהה להתנהגות בחיי היום הפיזיים. בית הספר מקדיש לא מעט שעות לחינוך לערכים, לתרבות דיבור ולהתנהגות נורמטיבית של תלמידיו, בעיקר בגיל הרך. אבל הבריונות ברשת אינה ישות בפני עצמה; היא פרי באושים של תופעת האלימות בחברה הישראלית שהולכת ומקצינה – הן בשפת הרחוב והן במדיום השונים. גם במוסדות כמו הכנסת המצב זהה. ילדים סופגים את האווירה לפיה "הכל מותר" מהבית, רק שבניגוד למבוגרים, יכולת הסינון שלהם מוגבלת. ההבדל בין השמצה בתוך כתלי בית הספר לבין Post ברשת נמצא בתפוצה הרחבה שיש לנאמר ברשת, שיכולה להגיע להרבה מאוד אנשים בזמן קצר.

אין זה משנה אם מה שנאמר על הילד או הילדה הם נכונים. לשורות הנכתבות ברשת חברתית יש מימד של אמינות בלתי מוסברת, לא פחות מהמילה הכתובה. האסון הוא שההשמצות נשארות לעולם ואין מספיק כלים כדי להתמודד עם המשמיצים. לכן, המשימה היא למנוע את המצבים בהם בני נוער גולשים לאלימות נוראית. חלק מהם יודעים את המגבלות שלהם ומתחננים שנציב בפניהם גבולות, נסביר להם מה מותר ומה אסור. במשימה הזו כולנו חטאנו, הזנחנו ונכשלנו במשך השנים.

ועדת החקירה תוכל להיעזר בלא מעט ארגונים וגופים שעוסקים בנושא זה בחברה הישראלית. אחת מהן היא עמותת אשנ"ב, שקמה לפני 11 שנים בעקבות מקרה התאבדותו של החייל ערן אדרת ז"ל, שביצע את התאבדותו בעזרת נשקו האישי לאחר שקיבל "תדרוך" און ליין מ-"חברים" בצ'אטים. אביו של ערן, ד"ר אבשלום אדרת, הקים בעקבות האסון את העמותה ומאז עוסקים חבריה ומתנדביה בפעילות שוטפת של הסברה בכל מקום בארץ, שכוללת הסבר על גלישה נכונה ברשת והימנעות מסכנות ואלימות ברשת. למרבה הצער, ההיענות של הציבור לבוא לשמוע הדרכות כאלו הוא לא גדול. המודעות נמוכה עד שמתחולל אסון. או אז הנושא עולה לתקשורת לכמה ימים, עד שמגיע האסון הבא.

פעילותו של המבקר, שתכלול הצבת שאלות נוקבות למערכת החינוך, לגורמי האכיפה ולנציגי ההורים, תסייע שוב להעלות את הנושא לסדר היום – ואולי תביא גם לפתרונות מעשיים. אנחנו נמצאים במציאות שבה אין יותר זמן לדיבורים וקינות על מימדי האלימות הנוראיים. נדרשת פעולה מהירה שתוריד את רמת האלימות בקרב בני הנוער בחיי היום יום בכלל וברשת בפרט.