לשבור את המונופולים גם בתוכנה וחומרה

מטריקס, המייצגת את רד-האט (Red Hat), ערכה היום (ד') כנס בנושא קוד פתוח, שנערך תחת הכותרת "קוד פתוח למגזר ממשלה וציבורי". בעתיד הלא רחוק, ייתכן כי הכנס ייזכר כלא פחות מאירוע מכונן. במסגרת האירוע ובפעם הראשונה בישראל, גורמים רשמיים של הממשלה ישראל – עשרות מנמ"רים בכירים ויועצים רמי דרג שעובדים איתם – שמו על השולחן נושא שעד כה מקבלי ההחלטות כלל לא עסקו בו באופן רשמי.

המסר המרכזי בכנס היה פשוט: בעולם שבו מרבית הממשלות הדמוקרטיות החופשיות לא רק שתומכות בקוד פתוח, אלא אף מבצעות מהלכים מניעים דוגמת מכרזים שמשפיעים על כל השוק להציע לה פתרונות קוד פתוח – דווקא בסביבה כזו ישראל משתייכת לאותן קומץ מדינות חשוכות שטרם הכירו בנושא.

מעניין לציין כי לא נמצא אחד בממשלה שיכול להסביר מדוע כך הדבר. כל האמירות לפיהן ישראל היא "מדינת מיקרוסופט (Microsoft), סאפ (SAP) או WMware" הן נכונות עובדתית – אבל איש לא הוכיח וספק אם בכלל קיימות הוכחות לכך שהממשלה לא בוחנת פרויקטי קוד פתוח, מכל סוג שהוא, בגלל שהיא חוששת מאותם מונפולים.

אבל התוצאה היא אותה תוצאה: מרבית מערכות המיחשוב והמידע בממשלה מבוססות על מערכות קנייניות, חומרה ובעיקר תוכנה. מרבית מערכות התקשורת והתשתיות מנוהלות על מערכות של ספק יחיד או כמה ספקים שחולקים ביניהם את השוק. הכל חוקי, לאף אחד אין טענות נגד החברות הגדולות – לכולם יש פתרונות ומוצרים מצוינים. אז מה קרה? כאן אולי התשובה הכי מרגיזה: לא קרה כלום, כי אף אחד לא עשה שום צעד בנושא. שאננות שכזו במערכות המיחשוב הציבוריות זועקת לשינוי מיידי.

זה לא רק הפוטנציאל לחיסכון כספי, שטמון בשימוש במערכות לינוקס (Linux) או ביישומים שתומכים בתהליכים ובמגמות מוכרות. יש כאן את עניין הנראות. האזרח מהשורה לא מבין בטכנולוגיה וגם לא ממש מעניין אותו איזה שרתים מפעילים את מערכות הגבייה שמאלצות אותו לשלם מס כל חודש.

לעומת זאת, האזרח מהשורה לא יאהב לשמוע שהממשלה, כמי שכל פעילות שלה מקורה בכספי ציבור, לא נוהגת בהוצאותיה בתחום המיחשוב בשיא הזהירות, בדיוק כפי שהייתה נוהגת אילו היה זה כספה הפרטי. מעבר לכך ממשלה לא צריכה רק להטיף לחופש בחירה ותחרות חופשית, היא צריכה לבצע את זה קודם כל בביתה. אם יש מחקרים וגם נתונים שבחלק גדול של העולם מערכות ההפעלה לינוקס הן חלופה למיקרוסופט או ליוניקס (Unix), אז מדוע לא לבדוק את זה?

החסמים העיקריים בכניסה לעולם הקוד הפתוח, שהיו מנת חלקם של ארגוני ענק בעולם, נעלמו עם הופעתם של אותם חברות כגון רד-האט, שמייצרות ערך אמיתי לשימוש במערכות פתוחות וגם ממזערות את הסיכון הכרוך בכך. העולם כבר שכח מפחדים אלו, כולל חלקים בשוק הישראלי. רק בקריית הממשלה עדיין לא שמעו את צפירת ההרגעה…

לא יעלה על הדעת שטרם נמצא גורם ממשלתי אחד שידרוש בדיקה. שיקום ויאמר: "צריך לחפש אלטרנטיבה למערכות הקנייניות שברשותנו. צריך להוכיח שאנחנו חופשיים, שאת ההחלטות הכי אסטרטגיות בתחום מערכות המידע אנחנו מקבלים לא פי שם היצרן, אלא על פי הפתרון הטוב ביותר". יכולת הגמישות האפשרית במערכות פתוחות יכולות לחסוך הרבה כסף ולהניע תהליכים רבים, בטח ובטח כאשר מדובר במעבר ממערכות ממשלתיות מסורבלות.

בחזרה לכנס. הדוברים בו ערכו השוואה בין המאבק של קוד פתוח במערכות קנייניות, למאבק הציבורי נגד הטייקונים שעושים תספורות על חשבונו, או כנגד מונופולים כמו תנובה, חברת החשמל ואפילו נמלי הים. עוד אמרו הדוברים, כי ממשלה היא סמן טכנולוגי – היא נתב גדול שמראה כיווני שוק. ברגע שממשלה מכניסה את השיח הזה למכרזים, לתקנות ולדרישות, הרי שדברים יזוזו מהר יותר בשוק. בשורה התחתונה, גם ריקי מחדרה תשלם פחות עבור החשמל או הקוטג' כחלק מהמהפכה הזו. כל מה שצריך זה הנהגה שמקבלת החלטות ומניעה תהליכים. לידיעת הקוראים יאיר לפיד וכרמלה אבנר.