שומר הסף של השקיפות והאמינות

מאז ומתמיד מעמדם של מבקרי הפנים היה זקוק להסברים. מעולם הם לא היו האנשים הכי אהודים בארגון; תמיד הם נאלצו להתמודד עם טענות אודות הדו"חות והמידע שהם חשפו. עד להתפתחות עידן האינטרנט, תקשורת רחבת פס והיווצרות הכפר הגלובלי – חלק גדול ממבקרי הפנים הפסיד במערכה. היה קל מאוד להשתיק אותם ולהעלים מידע שהם כתבו – לפעמים מידע שהוביל לחשיפת דברים חמורים. במילים אחרות, היה קל יותר לפגוע במעמדם.

אלא שמתחילת המילניום המצב החל להשתנות. למרות שזווית הראייה הראשית שלהם היא לכאורה חשבונאית, הם משתמשים בכלים ובמערכות מידע חכמות, שהתרומה המרכזית שלהם לחברה האנושית היא היכולת להגביר את השקיפות בכל ארגון ובכל חברה.
שקיפות פירושה שיתוף מידע גלוי כמה שיותר, חשיפה של תהליכים. מדובר בחשיפת מידע שבמשך שנים בעלי עניין, ממשלות ובעלי כוח ושררה שמרו אותו קרוב לחזה. השקיפות תורמת באופן ישיר להתנהלות יעילה וחסכונית יותר של הארגון – עובדה שמצאה חן מאוד בעיני בעלי המניות ויו"רים של מועצות מנהלים.

בישראל כמו בעולם, השקיפות תפסה מקום מרכזי מאוד בחיי החברה – הן ברמה הציבורית פוליטית והן ברמה האישית. פרופ' ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, נהג לצטט את האימרה המפורסמת: "אור השמש מחטא הכל". זליכה נהג לקשור את זה לפעילות של אגף החשב הכללי בתחום המיחשוב הממשלתי. לדידו, ההשקעה ב-IT מביאה לניקוי אורוות, חושפת שחיתויות ובעיקר מאפשרת למבקר לתפקד כמצפן של הארגון, האיש שרואה ובודק מה קורה בארגון בכל רגע – כך הוא  מתריע ומונע תקלות חמורות. אבל למרות שמעמדם של מבקרי הפנים התחזק, הם עדיין חשים נרדפים וככאלו שזקוקים להגנה.

הנושאים האלו עמדו במרכז הדיונים בכנס "הביקורת הפנימית – המצפן של ההנהלה והדירקטוריון", שנערך היום (ג') במרכז הכנסים אווניו בהפקת אנשים ומחשבים. המבקרים הפנימיים שייכים לגוף בינלאומי, IIA, שתפקידו לסייע להם לבצע את עבודתם בצורה חופשית וללא חשש מאיבוד פרנסתם.
היטיב להגדיר זאת מבקר המדינה ואורח הכבוד בכנס, השופט יוסף שפירא, שאמר בין היתר כי המבקר מצוי בין הפטיש לסדן – בין החובות המקצועיות שלו לשמור על הסדר הניהולי ומניעת שחיתותיות לבין חובתו כלפי המעסיק.

לכן זה מתבקש כי גופים כמו מבקר המדינה או הוועדה לביקורת המדינה יגבירו את השמירה וההגנה על מבקרים. אמנם המבקר ציין כי במסגרת תפקידו כנציב תלונות הציבור הוא רשאי להגן על המבקרים הפנימיים – והוא אכן עושה זאת – אבל זה לא מספיק. יותר מדי מבקרים פנימיים שחשפו שחיתויות מצאו את עצמם במוקדם או מאוחר מחוץ לשורות הארגון.

מוסד המבקר עצמו ניזון ממידע שמגיע מהמבקרים הפנימיים. לכן אין שום סיבה שהכנסת לא תשנה לאלתר את מעמדו של מבקר הפנים, ותשווה אותו לפחות למעמד של מבקר המדינה, עם כל המשמעויות שיש לו בהיבט של חסינות, הגנה מפני פיטורים נקמניים מצד גורם זה או אחר, וכל מיני פטנטים שהמוח היהודי יכול להמציא.

החשיבות של כלי התקשורת
עבודת מבקר הפנים מבוססת אמנם על הרבה מאוד תקנים בינלאומיים וחוקים, אולם כוחה הגדול הוא בחשיפה באמצעות התקשורת. כאן, קיבלו המבקרים הפנימיים טיפ מעניין מפיל טרלינג, יו"ר האיגוד העולמי של המבקרים הפנימיים. אתם צריכים לקחת בחשבון שבעולם הפתוח כיום יש עוצמה רבה למידע שנחשף, אמר טרלינג בפני המבקרים, ואת זה עושים כלי התקשורת.

לכן המבקרים הפנימיים חייבים לנכס לעצמם את מוסד התקשורת ולעשות בו שימוש נבון ומושכל. אסור להם להניח שדו"חות שליליים על  ארגון כזה או אחר דינם להיקבר במגירה. עליהם לדעת שבכל רגע נתון מישהו יוכל לחשוף את הדברים הלא תקינים, ואז חובת ההוכחה וההסברים תחול גם על ראשם.

השורה התחתונה: הגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר רשמית במעמדו של מבקר הפנים, תעניק לו סמכויות חוקיות – ובמיוחד הגנה תעסוקתית. במקביל, עליה לדאוג שהמקצוע הזה לא ייעלם, אלא להיפך, יהיה שומר הסף אשר יגן עלינו מפני שחיתויות וניהול לא נכון – הן במגזר הפרטי והן בציבורי.