שלושה דגלים אדומים

שלושה דגלים אדומים הונפו אתמול (א') בפני הממשלה – וכולם עוסקים בנושא אחד: המשבר בענף ההיי-טק והשלכותיו. מכון הייצוא מסכם את שנת 2013 וקובע כי התחזיות המעט ורודות לגבי שיפור בייצוא הישראלי כנראה מתבדות, והייצוא הישראלי יהיה במצב של קיפאון ולא צמיחה. התחזית כוללת לכל הענף, לרבות ייצוא ההיי-טק לסוגיו השונים.

בתוך כך, פרסמה הלמ"ס את הדו"ח השנתי שלה, שכלל אף הוא, בין היתר, התייחסות ליצוא תעשיית ההיי-טק. על פי הדו"ח, תעשיית ההיי-טק מהווה כ-38% מסך הייצוא הישראלי, והיקף הייצוא ירד ב-21.3%.

יש לנתונים אלו גם מחיר אנושי הבא לידי ביטוי בפיטורי עובדים. הנתונים האלו הובאו בדו"ח אחר של התאחדות התעשיינים, אשר חושף את הפיטורים המתמשכים בענף המחשבים והציוד האלקטרוני. המספרים מדאיגים: החל מהרבעון האחרון של 2011 ועד עתה פוטרו קרוב ל-2,000 עובדים בענפי ההיי-טק השונים. כמות העובדים ירדה ב-6% והיא עומדת היום על 155 אלף מועסקים בענף.

במקביל להודעות אלו פורסם על מספר חברות היי-טק גדולות שמתכוונות לפטר בקרוב מאות עובדים. ECI הודיעה אמש על פיטורים של 300 עובדים, מתוך הסניף הישראלי המונה כ-1,100 עובדים. בנוסף, שלוש חברות נוספות הוזכרו כמי שעלולות לפטר עובדים נוספים: מיקרון (Micron), שמנהלת מגעים למכירת המפעל בקריית גת, סרגון (Ceragon) וטקסס אינסטרומנטס (Texas Instruments). מעבר לפיטורי העובדים, המשמעות הכואבת של צעדים אלו היא שחברות רב לאומיות ממשיכות להקטין את פעילותן בישראל. אמנם זהו תהליך זוחל ואיטי, אבל מתעוררת כאן מגמה מדאיגה.

ההשלכות על ענף ה-ICT ברורות, בעיקר כשרואים כי ישנן הקפאות תקציבים, ביטול תוכניות פיתוח, ועוד. משיחות של אנשים ומחשבים עם ראשי הענף – בהם מנכ"ל אמן מחשבים בן פסטרנק, מנכ"ל מטריקס מוטי גוטמן ומנכ"ל קבוצת יעל נתי אברהמי – עולה כי הפגיעה בתחום השירותים היתה נקודתית במגזרים מסוימים, בראשם מגזר הפיננסים, הבנקים וחברות הביטוח. לעומת זאת, דווקא מגזר חברות ההיי-טק סיפק לא מעט עבודה לענף ה-IT, אבל זה לא מנע מהנהלות החברה לבצע פיטורים.

על אף המיתון, כך מאמינים בענף, חברות ההיי-טק ישחררו תקציבים לפחות ברבעון האחרון – אבל התמונה לגבי השנה הבאה אינה ברורה כלל. הנהלות למדו שמנמ"רים מסוגלים להסתדר עם תקציבים קטנים ולעשות הרבה יותר. הן לא רואות שום סיבה להגדיל את התקציב, כל שכן בשנת מיתון. בפועל המציאות קצת שונה: המנמ"רים אולי עובדים קשה יותר, אבל בסוף הדרך, תוכניות והשקעות חדשות עפות החוצה מהחלון. זהו הנזק הבלתי נראה של המיתון, שאיש לא יכול לכמת אותו – אבל יש לו השפעת שרשרת על יתר התחומים.

השאלה המרכזית היא כמובן מה עושים. אין לכך כתובת אחת או פתרון אחד. ברמה הלאומית, הממשלה, האוצר, משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה חייבים לבצע שורה של פעולות כדי לצמצם את הנזק בירידה בייצוא – ובעיקר בשער הדולר. לפעמים נדמה כי הפקידות הבכירה החדשה באוצר לא ממש מפנימה את העובדה שירידה בייצוא ההיי-טק אינה בעיה רק של הענף, אלא של כל המשק – ולו רק בגלל העובדה שהוא אחראי על כרבע מכלל הייצוא הישראלי, שמכניס מדי שנה 21 מיליארד דולר.

אלא שהדולרים האלו נשחקים בגלל ירידה בשער המטבע האמריקני, מצב שהתעשיינים זועקים נגדו כבר כמה שנים. שילוב של האטה בשוק עולמי עם דולר חלש הוא שילוב קטלני, ששלח הביתה עד כה יותר מ-1,000 עובדים ועתיד לשלוח ללשכת העבודה מספר זהה גם בשנה הבאה.

משרד הכלכלה דרך המדען הראשי חייבים למצוא את שביל הזהב בין צמצום תקציבי משרדי ממשלה לבין הצורך לענות על הביקושים. המדען הראשי כבר תיאר לא פעם את המציאות העגומה, במסגרתה המשרד מתקשה לענות על הביקושים הגוברים. סך כל ההשקעות הזרות בישראל נמצא במצב סטטי כבר מזה זמן מה, אם לא ירידה. אקזיטים מתוקשרים שפורצים מדי פעם לתקשורת ומשמחים את לבנו עדיין לא יכולים למלא את החסר. בסופו של דבר, חלק מאלו שמבקשים את המענקים מוצאים פתרונות בחו"ל ומיישמים את מה שמכונה אצלנו "בריחת מוחות", תופעה חמורה ומדאיגה בפני עצמה.

השורה התחתונה: הנתונים שסיפקו לנו מכון הייצוא, התאחדות התעשיינים והלמ"ס אינם מעודדים. מי שחי את הנושא לא מופתע, כי הכתובת היתה על הקיר כבר יותר משנה. מה שצריך עכשיו זה לא לבכות, כי אם לשנס מותניים, ולכנס את טובי המוחות ואת בכירי התעשיה. הפתרון הוא להיכנס לדיאלוג עם מקבלי ההחלטות, שצריכים להראות סימני דאגה אמיתיים לנוכח הנתונים המאיימים.