מנמ"ר, כך תגיע להיות דירקטור במועצת המנהלים של ארגונך

יותר ויותר מנמ"רים מחפשים לשדרג את המעמד שלהם בארגון שבו הם מועסקים ולהצטרף לדירקטוריון שלו, או לדירקטוריון של ארגון אחר. המהלך הזה לא פשוט, והמנמ"ר צריך לבצע לצורך כך צעדים שהוא שולט עליהם, אבל גם כאלה שלא, שתלויים בהנהלת הארגון.

מבין הצעדים שתחת שליטתו, העצה הראשונה במאמר שפורסם במגזין הדיגיטלי CIO, ומתבסס על שיחות עם כמה מנהלי טכנולוגיה בכירים שהצטרפו למועצות מנהלים של החברות הגדולות שבהן הם עבדו, או אחרות, היא להיחשף לעולם. הם מייעצים למנמ"ר ליצור פרופיל באחת או יותר מהרשתות החברתיות – ורצוי ברשת העסקית לינקדאין. שנית, וחשוב מאוד, מומלץ לו לטפח מערכת יחסים טובה ומעלה עם ההנהלה, ולשכנע את עצמו שזה הדבר הכי חשוב שהוא רוצה להשיג, ושעליו להיות מוכן להילחם על זה.

במאמר מצוין שהיתרון המרכזי בהצטרפות למועצת המנהלים הוא הגברת יכולת ההשפעה של המנמ"ר על הארגון, על מנת לקדם את המטרות שלו ולאפשר לו להגיע טוב יותר ליעדים שההנהלה הציבה לו. בצד של הארגון, יש לא מעט מחקרים שמראים כי שילוב מנמ"רים בדירקטוריון מביא לו ערך מוסף, בתקופה שבה הטכנולוגיה היא מרכיב קריטי להצלחתו.

בנוסף, חשוב לציין שפרויקטי ה-IT הגדולים הם קריטיים לארגון, ולכן הם מובאים לדיון במועצת המנהלים. בהינתן העובדה שמרבית חברי ההנהלה לא מגיעים מרקע טכנולוגי, הימצאותו בדיונים של מנמ"ר או של סמנכ"ל טכנולוגיות (או הימצאות של שניהם) תקל מאוד על הדירקטורים לקבל החלטות. סקר של דלויט (מ-2020) העלה שב-79% מהארגונים שבהם המנמ"ר היה חבר בדירקטוריון חל שיפור ניכר בביצועים.

החלטה של הנהלת ארגון לצרף לדירקטוריון חבר במועצת המנהלים שלו, יהא אשר יהא, לא קורית במקרה, והיא לא יכולה להיות על סמך שיחה מקרית עם אחד ממנהלי החברה ותו לא. על המנמ"ר "לעבוד" בנושא, לשכנע חבר הנהלה אחד אחרי השני למה כדאי לו לתמוך בצירופו לדירקטוריון – בהתבסס על שיחה אישית וגם על קורות חיים מקצועיים וקורצים, לבקש מאנשים רלוונטיים אחרים ומחברי דירקטוריון שהוא מכיר לנסח מכתב המלצה עבורו, ולהראות אותו לכל מי שהוא משוחח אתו במאמץ השכנוע.

המנמ"רים – החסם לקידום של עצמם

יש לתהליך הזה חסם אחד מרכזי: המנמ"רים עצמם. או, יותר נכון, העובדה שהם עסוקים כל כולם בעבודה שלהם ושוכחים לדאוג ליום שלמחרת, לפתח רשת קשרים ולוודא שמכירים אותם בארגון. מנמ"רים שהצליחו במשימה זו אומרים שהחתירה לכיוון חברות במועצת המנהלים לא חייבת להיות רק ביצירת קשרים חדשים, אלא גם בגיבוש והכוונת במערכות היחסים עם הקולגות בארגון שהמנמ"ר ממילא עובד אתם.

היתרון המרכזי בהצטרפות למועצת המנהלים הוא הגברת יכולת ההשפעה של המנמ"ר על הארגון, על מנת לקדם את המטרות שלו ולאפשר לו להגיע טוב יותר ליעדים שההנהלה הציבה לו

התשובה לשאלה מהי הטעות הכי קשה שיכול מנמ"ר לעשות בתהליך הזה היא לגרום לתחושה בקרב חברי הדירקטוריון שחברותו בגוף "שלהם" נכפתה עליהם. את זה אפשר לפתור בכך שמכתבי ההמלצה יתבססו לא רק על ההיכרות של כותביהם עם המנמ"ר, אלא גם, ובעיקר, על פרמטרים מקצועיים. בנוסף, המנמ"ר חייב להיות שלם עם עצמו שהדירקטוריון הוא המקום שהוא רוצה להגיע אליו. מנמ"ר שלא יראה את המחויבותהזאת יתקשה בפעילותו בדירקטוריון.

במקביל, על המנמ"ר ליצור "רעש תקשורתי" הסברתי וציבורי, באופן רצוף וקבוע. הכוונה היא לכתיבת פוסטים ברשתות החברתיות, פרסום מאמרים באמצעי תקשורת טכנולוגיים ובבלוגים, הופעה בכנסים וראיונות בתקשורת.

ועוד דבר: אם אין למנמ"ר ניסיון קודם במועצות מנהלים, והוא חושש לצנוח ישר למקום שעלול להיות תובעני, מומלץ לו להצטרף כנציג ציבור ללא תשלום לארגון כלשהו, ששם זה מחויב. זה יכול להיות קרש הקפיצה שלו למעבר לדירקטוריונים של ארגונים גדולים יותר. אופציה נוספת היא להיות יועץ לסטארט-אפים, לקראת האקזיט או ההשקעה הבאה.

לסיכום, ההמלצה הכי חשובה של המרואיינים לכתבה ב-CIO היא לשמור על שני עקרונות: הראשון – על המנמ"ר להיות שלם עם עצמו לגבי זהות הארגון, האופי שלו ויעדיו, ולוודא שהוא מזדהה אתם. בין אם זה הארון שבו הוא ממילא עובד כמנמ"ר ובין אם בארגון אחר. שנית, הוא לא צריך להסכים להיות חבר בדירקטוריון רק מפני שיש שם מקום. זו עלולה להיות טעות שתעלה לו בקריירה שלו. עד כדי כך.