כבר לא מנמ"ר נחמד

להלן שיח אפשרי בין מנמ"ר למשתמש בארגון.

משתמש: "האם תוכל לעזור לי לבחור פונט? הפונקציה הזו לא עובדת אצלי".

מנמ"ר: "אם אגע במחשב שלך, כל תקלה שתהיה לך בעתיד תתגלגל לפתחי. אם אסרב, תלך לבוס שלך ותגיד לו שאני לא נחמד, לא משרת את לקוחות הארגון ולא יודע לעבוד בצוות".

למרות הקיצוניות שבטקסט הזה, סביר להניח שהוא מוכר לכם. השיח הזה הוא חלק מתופעה הקשורה למערכת הציפיות שפיתחו ארגונים מאנשי ה-IT, לפיה המנמ"רים צריכים להיות גמישים, להיענות לכל בקשה או בקיצור: להיות נחמדים כל הזמן.

במאמר שפרסם הבלוגר מארק גיבס במהדורה האלקטרונית של המגזין CIO, ישנה התייחסות לסוגיה זו. על פי גיבס, המנמ"ר מוצא את עצמו כיום במצב לא נוח מול מגמת קיצוץ בתקציבים והתייעלות היסטרית שדורשת ההנהלה – מגמה שמגיעה לעיתים עד כדי קריסה מוחלטת של פרויקטים ותוכניות באגפי ה-IT. הכיוון שהנהלות מושכות אליו הוא השקעה בשיפורים שמסייעים למאזן העסקי של הארגון – אך עשויים לגרום לוויתור על שירותים חיוניים. הביקושים והדרישות רק הולכים וגדלים וכל מנהל מחפש פתרונות אגרסיביים לשיפור השורה התחתונה. כך, ה-IT צריך לספק את התשובות מהר יותר – ואם אפשר, אז לאתמול בבוקר.

ברוב הארגונים ה-IT הפך להיות מעין ילד אהוב של כולם – אולי לכן גם אוהבים לפנות אליו כל הזמן. יש לכולם ציפיות מוגדרות ממנו בנושא רמת השירות, זמן התגובה ועוד. הבעיה היא שהדרישות הן לפעמים לא הגיוניות. "זה בערך כמו שהמנמ"ר יפגוש אנשי מכירות ויבקש מהם שיתחילו לארגן את נושא התחזוקה בבניין", כותב הבלוגר, "זה בוודאי ישמע להם מטורף – אבל זה לא ימנע מהם להבא להוסיף לך מטלות כדי לספק את הדרישות שלהם, ולא משנה אם זה חלק מתוכנית העבודה שלך או לא".

אז מה הפתרון? לדעת בעל הבלוג, הפתרון הוא לשים גבולות – לא לספק לארגון את הדרישות שאין להן קשר לעבודת המנמ"ר. כדי לא להיכנס לעימותים אישיים, הדרך האלגנטית לעשות זאת, היא לענות לאותו מבקש שירות: "אתה חושב שזה חיוני? אין בעיה. אתה צריך להוכיח שזה חשוב, אני אסביר לך איך לנסח את זה במסמך וורד בן שני עמודים, ובתשובה אתן לך הצעת מחיר". בדרך זו אנשים בארגון יתחילו לחשוב פעמיים בטרם יזרקו משימות על המנמ"ר.

השיטה של הפיכת אגף ה-IT לביזנס שמתמחר את השירותים היא טובה גם לארגון ברמת ההתייעלות. כך, המנכ"ל יוכל לדעת מהר מאוד על מה שרפו המנהלים שלו את התקציבים ובעזרת מערכות BI ומערכות מתוחכמות אחרות – יוכל גם לשלוט בזה ולמנוע בזבוזים.

התפיסה הזו היא חלק מהעיסוק הבלתי פוסק במעמד המנמ"ר בארגון. התחושה של מנמ"רים רבים היא שהם ביצעו מספיק פרויקטים שהוכיחו את עצמם לטובת הארגון, ועל כן הם יכולים להפסיק להצטדק כל היום ולהסביר למה הם קיימים. יש מעט מאוד ארגונים כיום שיכולים לתפקד בלי אגף IT. הם יכולים לדרוש התייעלות – אבל חלפו הימים שבהם מנמ"רים צריכים לתרץ את הקיום שלהם.

השורה התחתונה: עודף נחמדות מצד מנמ"ר עלול לגרום למשברים. הצבת גבולות, הגדרת יעדים וקביעת תג מחיר לכל רעיון אמורים להאריך את תקופת השפיות של המנמ"ר – שחי ממילא בעולם מטורף.