כמה שווים 600 עובדים?

הממשלה תתבקש לדון באחת מישיבותיה הקרובות באישור מענק של 200 מיליון דולרים לאינטל (Intel), עבור הרחבת מפעל השבבים של החברה בקריית גת, FAB 28. ההשקעה הכוללת בפרויקט: 2.7 מיליארד דולרים. מטרת ההרחבה היא השקעה בקווי ייצור והכשרת המפעל לייצור בטכנולוגיה של 20 ננו-מטר. בטכנולוגיה הקיימת כיום, 45 ננו-מטר, מייצאת אינטל מישראל לכל העולם מוצרים מתקדמים ביותר, לרבות מיקרו-מעבדים עבור מחשבים אישיים, מחשבים ניידים, שרתים והתקני מיחשוב אחרים. תהליך הייצור של השבבים הוא מורכב ביותר, ועושה שימוש באמצעים טכנולוגיים מהמתקדמים בעולם – ובעלות יקרה מאוד.

כידוע, מגמת המזעור היא השולטת בענף השבבים, ולכן בכל כמה שנים צריכה אינטל להתאים עצמה לפיתוחים החדשים. המפעל הנוכחי בקריית גת נחנך ביולי 2008 במעמד ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט. היתה זו תקופת השיא ירי הקסאמים על אזור הדרום, לרבות האזור שבו אינטל יושבת. חנוכת המפעל לפני כשנתיים לא היתה מובנת מאליה ונערכה בשעה שמרבית החברות והמשקיעים ברחו מישראל כמו מאש. גם לקראת הקמת המפעל הנוכחי, נאלצו אנשי אינטל לעבור שבעה מדורי גיהינום, עד שבקשתם אושרה.

על פי החוק, על השקעה של 2.7 מיליארד דולרים, אמורה אינטל לקבל מהמדינה מענק בגובה של כ-400 מיליון דולרים. אתמול (ד') פורסם, שהיא תקבל רק 200 מיליון דולרים. למה? ככה. תמורת המענק, אמורה אינטל להציב את ישראל בשורה אחת עם מדינות בהן קיימים המפעלים המתקדמים בעולם. בנוסף, היא התחייבה להעסיק 600 עובדים בנוסף ל-6,700 שהיא כבר מעסיקה. נשמע טוב? תלוי את מי שואלים.

במשרד התמ"ת ובקרב הגורמים המקצועיים, מבינים היטב שיש לישראל אינטרס רב לשכנע את אינטל לא לקחת את החפצים שלה ולהקים את המפעל במדינה אחרת. למען הסר ספק: זה תסריט אפשרי לחלוטין. עם זאת, מסתבר שבאותה ממשלה שאמורה לאשר את המענק, יושבים שרים ופקידים שסבורים – כך נראה – שעליהם לעשות הכל כדי להבריח משקיעים מישראל. אחרת, אין הסבר להתנהגות של המדינה במקרה הזה.

דו"ח של האו"ם שפורסם לא מכבר הראה שבשנת 2009 היקף ההשקעות הזרות בישראל ירד ב-64%, ועמד על רמה של 10.9 מיליארד דולרים בלבד. עיון מעמיק יותר בדו"ח מעלה, כי מתוך סך ההשקעות, היקף ההשקעות בהיי-טק עמד על 1.4 מיליארד דולרים. זאת, לעומת 5.1 מיליארד דולרים בשנת 2007, לדוגמה.

אינטל היא אחת החברות הוותיקות לתקוע יתד בישראל. היא עשתה זאת לראשונה בשנת 1974. החברה נמנית על קבוצה מובחרת של חברות רב-לאומיות שמשקיעות רבות בישראל, דוגמת HP, יבמ (IBM), מיקרוסופט (Microsoft), סאפ (SAP), סיסקו (Cisco) ו-EMC. אבל זה לא מספיק. בעשור הוקמו בארץ מעט מאוד מתקנים בסדרי הגודל שאינטל מדברת עליהם. והנה מגיעה חברה שבכל כמה שנים מגדילה את השקעותיה בישראל, ובמקום להודות לה – מקשים עליה.

בתחילת העשור, כאשר אינטל ביקשה להקים פה את אחד המפעלים שלה, התנהל אותו בזאר בין הממשלה לבין ראשי החברה. באחד הסבבים ביקר בישראל קרייג בארט, נשיא אינטל, שפגש בין היתר את בנימין נתניהו – אז שר האוצר. בדיון שנערך בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, רמז נתניהו לבארט על ההצעות ה-"נדיבות" של ישראל והציע לו לסגור עסקה. בארט המאופק השיב בחצי חיוך רב לנתניהו ואמר: "הצעות כאלו, אדוני, אני מקבל בכל שבוע כאשר אני מבקר במדינות שכנות לישראל. בשביל זה אני לא צריך לבוא לפה". נתניהו וכל מי שישב באולם הבין את הרמז, אבל הלקח לא נלמד.

הממשלה מן הסתם תאשר בסוף את המענק לאינטל, ותכניס אותו לחוק ההסדרים כדי למנוע מהפקידים להכשיל את מה שסוכם עם ראשי החברה, אבל הטעם הרע יישאר. וישנה גם הציפייה להחלטת אינטל – האם להיענות להצעה הלא-נדיבה של מדינת ישראל או לא. בניגוד לפרסומים היום, אינטל לא אמרה ש-200 מיליון דולרים מספקים אותה. תשובה כמו, "חברים, צר לנו, אבל קיבלנו הצעות טובות יותר", תוביל לתסריט עגום שאת השלכותיו ניתן רק לדמיין. נקווה שלא נגיע לזה.