אוטליני כמשל

"אם מדיניות הממשלה לא תשתנה, נפסיק להשקיע פה ולא ניצור מקומות עבודה חדשים". על המשפט הזה חתום מנכ"ל אינטל (Intel), פול אוטליני, שהוסיף, כי "ממשלה שגובה מיסים מעובדי המו"פ שלה, תבריח אותם מכאן. המשקיעים ישקיעו בכל מקום אחר, רק לא כאן. להקים פה מפעל עולה לנו מיליארד דולרים יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם".

אפשר להירגע. אוטליני לא אמר את הדברים החמורים האלו לממשלת ישראל והוא לא התייחס לעובדיו בקריית גת. מנכ"ל ענקית השבבים, שמצויה כעת באחת מתקופותיה הדרמטיות ביותר, אמר את הדברים בראיון לאתר RedState מאטלנטה, במסגרת מתקפה חריפה ביותר שהוא מוביל נגד ממשל אומבה והמפלגה הדמוקרטית. הסיבה: העדר עידוד מספיק, לטעמו, שיאפשר לחברות כמו אינטל להישאר בארצות הברית.

המדובר בהתבטאות חריגה. אוטליני, כמו מנכ"לים אחרים בתעשיית ההיי-טק, ממעט להשמיע התבטאויות פוליטיות, אבל המציאות הכלכלית בארצות הברית מטרידה – ובמיוחד ההתאוששות האיטית מהצפוי מהמיתון. אחד הסממנים לכך הוא שיעור האבטלה בארצות הברית, שמגיע כיום לרמה של כ-10%.

על פי נתונים עדכניים של משרד העבודה האמריקני, מגזרי הבנייה, החינוך, הקמעונאות וההוצאה לאור, סבלו מהקיצוץ הגבוה ביותר של מישרות. אז נכון, אמנם רוב המובטלים אינם מתעשיית ההיי-טק דווקא, אבל אין זה סוד שהתעשייה הזו תלויה מאוד בכוח הקנייה של השוק.

"מדיניות הממשל כלפי עסקים בכלל הפכה להיות עוינת", המשיך אוטליני בהתקפתו, וציין, כי "יש מגמה בלתי נמנעת של הפניית משאבים לאירופה – שם סיכויי ההצלחה גדולים יותר. זוהי אמת מרה ועצובה ואנו חייבים להודות בה. העובדים אולי יישארו, אבל לא יהיה מי שישקיע פה יותר", הזהיר.

לאינטל יש מספר מצומצם של מרכזי פיתוח וייצור מחוץ לארצות הברית. אנחנו יחידי סגולה במובן הזה, שהרי בישראל מפעילה אינטל מספר שלוחות, כולל מפעל ייצור ענק בקריית גת. לפני כמה שבועות עמדה החברה במרכזה של סערה ציבורית, שדנה בשאלת גובה המענק שזכותה לקבל בתמורה לשדרוג המפעל הקיים לייצור פרוסות סיליקון בטכנולוגיות חדשות. המתנגדים למענק, או לכל הפחות לגודלו, עלולים לקחת את דבריו של אוטליני לכיוון לא נכון, ולהסיק מהם שאינטל לא תעזוב את ישראל. אבל הסכנה מוחשית וקיימת.

בישראל פועלות מספר לא קטן של חברות בינלאומיות שמעסיקות כאן אלפי עובדים. למרות שיש לנו מערכת כלכלית משלנו, כל משבר שפורץ מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ישפיע בסופו של דבר גם עלינו. אמנם מקובל לחשוב שאת המיתון האחרון עברנו יחסית בשלום ברמת המאקרו, אבל ברמת המיקרו יש בארץ חברות היי-טק לא מעטות שעדיין סופגות את השפעות המיתון והאור אינו נראה בקצה המנהרה.

גם אם מתחשבים בקווים החוצים המבדילים בינינו לבין ארצות הברית, עדיין אפשר לקחת את דבריו של אוטליני ולעשות להם לוקליזציה בזעיר אנפין. בקלות אפשר לאסוף שורה של הצהרות דומות מתעשיינים ישראלים, כולל ראשי חברות היי-טק, שטוענים את אותה הטענה כלפי הממשלה שלנו מזה שנים.

ממשלות, באופן טבעי, רואות את התמונה הכללית בבואן להקצות משאבים למגזר זה או אחר. תעשיית ההיי-טק בישראל נתפסת כתעשייה של "עשירים". במשך שנים פעלו ראשי התעשיה הזו בשקט, מאחורי הקלעים. אלא שהמציאות השתנתה. ההיי-טק כבר לא מסוגל להיות הקטר שמוביל את המשק – בעיקר בגלל השפעות חיצוניות. טרם נמצאו האנשים היצירתיים בממשלה שיתנו מענה לבעיות הללו. שלושת הרבעונים הראשונים של השנה הוכיחו שוב שתעשיית ה-ICT אמנם יציבה, אבל זקוקה לאווירה אחרת – למציאות כלכלית ופוליטית הרבה יותר טובה כדי שניתן יהיה לצמוח.

ונחזור לסיום לאוטליני: העובדה שהמערב כבר הפסיק להיות אטרקטיבי להשקעות ענק בייצור ובפיתוח, אינה חדשה. הזליגה למזרח מצויה במגמת תאוצה והחשש גדול. אם חברה כמו אינטל תקבל החלטות דרמטיות מהסוג שאוטליני רומז עליהן, תהיה לכך השלכה ישירה גם עלינו. אל לנו לשכוח שמהנדס בקריית גת עדיין יקר יותר מעמיתו הלא פחות מוכשר מסין, טייוואן או מזרח אירופה. נכון הוא שקמו כאן תעשיות שירותים בסגנון "הודו", המעסיקות חרדיות וחרדים בתעריפים יחסית זולים, אבל לא מהם תבוא הישועה.

ראש הממשלה – בנימין נתניהו, כמו עמיתו נשיא ארצות הברית – ברק אובמה, חייב להפנים שמתן עדיפות ברורה, חסרת פניות, ללא מורא וללא משוא פנים לתעשייה שאחראית ל-50% מהמטבע הזר שנכנס לישראל, היא המדיניות היחידה בה טמון הסיכוי לכך שפעם עוד יהיה טוב פה.