המתקפה על הפרטיות שלנו הולכת ומתגברת

יום הגנת הפרטיות הבינלאומי, המצוין היום (א'), נועד להעלות לסדר היום את המודעות וההגנה על הזכות לפרטיות ועל המידע האישי שלנו בעולמות הדיגיטליים. היום הזה הוא יוזמה של מועצת אירופה משנת 2007, אז נחתמה אמנת שטרסבורג, שנועדה להסדיר היבטים שונים של עיבוד אוטומטי של מידע.

ישראל נמצאת במשבר מתמשך בכל מה שקשור לפרטיות של כל אחד מאתנו ולהגנה עליה. בכנסת ובממשלה דנים בשורה של הצעות חוק, שתחת האצטלה של מצב חירום, משמעותן היא מתן סמכויות נרחבות לגופי שלטון ואכיפה, ללא איזונים והצבת בלמים. המלחמה החריפה את הסכנה להפרת האיזון שבין צורכי הביטחון לזכות הבסיסית של כל אזרח שלא יעקבו אחריו, ושלא ינצלו אמצעים טכנולוגיים על מנת להגדיל את מרחב התמרון של האח הגדול.

עוד ד"ר דן חי, אחד המומחים הגדולים בארץ להגנה על הפרטיות, שמשמש גם כיו"ר ועדת ההגנה על הפרטיות בלשכת עורכי הדין, מסביר בראיון לאנשים ומחשבים ששורש הבעיה הוא שחוק הגנת הפרטיות לא מעודכן. הוא נחקק ב-1981 ותוקן בפעם האחרונה ב-1996, מעט לפני פרוץ הדיגיטל והרבה לפני פרוץ הבינה המלאכותית. לכן, הפרות ברורות של הפרטיות לא זוכות למענה ולהגנה חוקית.

המחוקקים לדורותיהם לא מיהרו מעולם להציב את הנושא של הגנה על המידע האישי שלנו בראש סדר העדיפויות. כנסת אחר כנסת עסקה בתיקונים לחוק הגנת הפרטיות, אבל לא היו סיכומים ולכן, החקיקה לא עלתה או המשיכה להיות תקועה, והחוק ממשיך להיות תקוע אי שם בשנות ה-90'. יתרה מזאת, כמה מהחוקים שהיוו חלק מהמהפכה המשפטית שהממשלה ניסתה לקדם מאז שהיא קמה ועד שהמלחמה עצרה זאת ביקשו להרחיב מאוד את יכולת השלטון להפר את הפרטיות שלנו.

מצב ההגנה על הפרטיות שלנו צריך להדאיג כל מי שלא רוצה שנידרדר למצב הפרטיות, או יותר נכון אי הפרטיות, במדינות כמו סין או רוסיה. הדאגה הזאת צריכה להיות מתורגמת לפעילות אזרחית אקטיבית

הזליגה במעמד הפרטיות קיבלה בוסט בתקופת הקורונה, עם הסמכויות המפליגות שניתנו לשב"כ כדי לעקוב אחרי חולים. כמו כן, בשנים האחרונות נחשפו לא מעט אירועי דליפה של מידע אישי – הן מחברות עסקיות והן מארגונים ציבוריים. כאן נכנס החוק לשמירת מאגרי המידע, אבל הוא מיושן לא פחות מחוק הגנת הפרטיות, ובחלקו כלל לא רלוונטי. בנוסף, אין אכיפה על ארגונים שלא שומרים על המידע, מפני שהן לרשות להגנת הפרטיות והן למערך הסייבר הלאומי אין את הסמכויות המתאימות.

השנה האחרונה הייתה שנת שיא במספר מתקפות הסייבר שגרמו לזליגת מידע אישי עלינו, אלא שלמרבה הצער, לחברי הכנסת לא אצה הדרך לשום מקום. שלא לדבר על זה שהנושא ירד מסדר היום כליל עם פרוץ המלחמה והסטת הקשב הטבעית אליה.

ישראל – הרחק מאחור

ישראל נמצאת הרחק מאחורי העולם המערבי בכל מה שקשור לחקיקת הגנה על הפרטיות. אמנם, יש אצלנו כוונה מוצהרת להתאים את החקיקה שלנו בנושא לזו של האיחוד האירופי, אלא שלא נעשה עד כה כל צעד משמעותי בכיוון. הפער הזה עלול לפגוע במעמדנו בעולם, שממילא הוא מעורער.

השורה התחתונה: מצב ההגנה על הפרטיות שלנו צריך להדאיג כל מי שלא רוצה שנידרדר למצב הפרטיות, או יותר נכון אי הפרטיות, במדינות כמו סין או רוסיה. הדאגה הזאת צריכה להיות מתורגמת לפעילות אזרחית אקטיבית, שתדע להציב בפני השלטון את האיזונים והבלמים הנכונים.