חצי שנה למלחמה – ולתרומה של ה-IT בה

בחיפוש אחר הסיבות למחדל הנורא של ה-7 באוקטובר העלו המחפשים על המוקד את הטכנולוגיה – או, יותר נכון, את התובנות של הגורם האנושי ממנה – או היעדרן. התלונות היו כלפי אלה שהפעילו את המערכות אבל לא התייחסו למידע שהן הפיקו ברמת החומרה הראויה. הוויכוח הזה רחוק מלהסתיים והוא, מן הסתם, יקבל ביטוי בהמשך.

אבל לטכנולוגיה היה פן נוסף בהקשר של המלחמה הזאת: תרומת ה-IT, על כל היבטיו, להמשכיות התפקודית של המשק, של האזרחים ושל החברה כולה. כלומר, התרומה שלו לשגרת החירום. התוצאות היו שקופות לציבור, בעיקר בגלל התרומה שלהן: מגזר הבריאות, הרשויות המקומיות, הכלכלה ואפילו צה"ל – כולם המשיכו לעבוד כרגיל במלחמה, במידה רבה בזכות הטכנולוגיה, אנשי ה-IT של הגופים הללו והחברות הספקיות שעובדות איתם. אפילו משרדי ממשלה נכללים בחלק הזה של המחמאות, בניגוד גמור לתפקוד הכללי של חלק מהם, שלא ממש הצליחו, ובמקרים רבים אף כשלו, בטיפול במפונים מהעוטף ומהצפון. אפשר לומר כאן באופן מובהק שבעוד שהטכנולוגיה עבדה, הפקידים ומקבלי ההחלטות – לא כל כך.

אלה שהשכילו להשקיע מראש – ואלה שנזכרו רק עם פרוץ המלחמה

המעבר החד מאווירת החג של שמחת תורה לשגרת החירום שהחלה ב-7 באוקטובר שיקף מציאות שאנחנו מכירים אותה, לצערנו, ממקרים דומים: ארגונים שהשכילו להשקיע ב-IT "כמו שצריך" נערכו מראש לתרחישי קיצון – הן ברמת התשתיות והן ברמה האפליקטיבית, ולהם, המעבר למציאות החדשה היה קל, עד כמה שניתן להגדיר כך. זה נכון הן למשתמשים בארגונים הללו והן לספקים שעובדים איתם. כמו בקורונה וכמו במצבי חירום אחרים, גם בתחילת המלחמה גדלו הדרישות לעבודה מרחוק, ולאספקת מחשבים וציוד נייד. מנהלי חברות ה-IT, ובמיוחד מנהלי השלוחות הישראליות של חברות הטק הגלובליות, עשו מאמצים עליונים, הפעילו קשרים ונקטו בפעולות שונות כדי לוודא אספקת ציוד לישראל. זאת, תוך שהם מתמודדים עם משבר הטרור של החות'ים בים האדום, שהשפיע ישירות על המשלוחים לישראל.

ראשי ארגונים וחברי דירקטוריון שעוד לא הבינו שה-IT כבר מזמן לא יכול להיות אך ורק תחת סעיף ההוצאות – צריכים להבין זאת. הכלים, המערכות והתשתיות הטכנולוגיים הם אלה שעושים את ההבדל בין ארגון מתפקד, בימים רגילים ועל אחת וכמה בשעת חירום, לכזה שלא

עוד דבר שתרם – אפשר לומר אפילו מן הסתם – למידת ההצלחה והמהירות במעבר של הארגונים לחירום הוא קיומם, או אי קיומם, של נהלים ברורים לתפקוד במצב משבר. ארגונים שניסחו נהלים כאלה, ועל סמך זה השקיעו בשדרוג מערכות, מעבר לענן, עיבוי מערכי אבטחה וכדומה – נהנו מהמשכיות עסקית ותפקודית. הארגונים האחרים, שמסיבות כאלה ואחרות לא נצמדו להמלצות שקיימות מזה שנים ולא ניסחו נהלים להיערכות למצבי חירום, החלו לעמוד בתור אצל ספקי שירותי ה-IT כדי לשדרג, לעדכן ולצאת לפרויקטים, שלוקחים הרבה זמן. התופעה הזו, שידענו מיד לאחר פרוץ הקורונה, חזרה על עצמה גם מיד לאחר פרוץ המלחמה הנוכחית. כלומר, היו לא מעט ארגונים שלא עשו שיעורי בית.

הכללית ועיריית תל אביב-יפו כדוגמאות

הוכחה נוספת למוכנות של הארגונים, שידעו להשקיע ב-IT בזמן, ראינו בטקס שחתם את תחרות מצטייני המחשוב IT Awards של אנשים ומחשבים, שנערך ביום ה' האחרון. לתחרות נוספה השנה קטגוריה חדשה, שקשורה למלחמה. לא פחות מ-20 פרויקטי IT הוגשו בקטגוריה זו. לדוגמה, בשירותי בריאות כללית התארגונו במהירות, מיד עם פרוץ המלחמה, לפיתוח תהליך מחשובי לשליחת בדיקות רנטגן של פצועי המלחמה לבתי החולים שאינם של הקופה. זה היה מענה לדרישה שבלטה בימים הראשונים של המלחמה, כאשר הכול עדיין היה מעורפל וההלם היה בשיאו.

מגזר הרשויות המקומיות הוכיח שוב בחברות ברזל שהוא בין המגזרים היחידים שיודעים להתמודד עם מצבי חירום, ולעבור לשגרת חירום עד מהרה. כאן ניתן לתת כדוגמה את עיריית תל אביב-יפו, שעם פרוץ המלחמה יישמה תוכניות מגירה להפעלת מערכות מידע וניהול תשתיות בחירום, ובכך אפשרה לחיים בעיר להתנהל כסדרם. ותל אביב היא, להזכירנו, לא רק העיר השנייה בגודלה במדינה מבחינת מספר תושבים, אלא היא גם המטרופולין המרכזי של הכלכלה והתרבות בה. דוגמה אחת מני רבות: אנשי העירייה פיתחו ויישמו דשבורד לניהול העיר במצב חירום במהירות שיא, והוא שימש את הנהלת העירייה.

בנוסף, מן הראוי להזכיר את הפעולות שעשו חברות ההיי-טק וה-IT במהלך המלחמה כחלק מתרומה לקהילה, ובעיקר תמיכה בחיילים, במשפחות החטופים ובמפונים. גם היערכות כזו דורשת תשתית של מערכות מידע, שחלקן היו קיימות עוד לפני המלחמה וחלקן פותחו במהלכה.

השורה התחתונה: כדי להיערך למצב חירום כמו זה שנקלענו אליו ב-7 באוקטובר, צריך, במקביל להיערכות ביטחונית, שלא הייתה קיימת אז כלל, גם היערכות במישור האזרחי. כחלק מזה, ראשי ארגונים וחברי דירקטוריון שעוד לא הבינו שה-IT כבר מזמן לא יכול להיות אך ורק תחת סעיף ההוצאות – צריכים להבין זאת. הכלים, המערכות והתשתיות הטכנולוגיים הם אלה שעושים את ההבדל בין ארגון מתפקד, בימים רגילים ועל אחת וכמה בשעת חירום, לכזה שלא. מומלץ מאוד להטמיע את ההבנה הזאת כבר עכשיו, כי למרבה הצער, סיום המלחמה עוד לא נראה באופק.