מי רוצה לעבוד עם הממשלה?

פרסום המכרז לתפקיד ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי במשרד הפנים, העיר מתרדמה עמוקה את כל מי שהיו מעורבים בחקיקת החוק – המתנגדים והמצדדים בו. כמקובל במקומותינו, שנה לאחר חקיקת החוק, שלוותה בסערה ציבורית לא קטנה, השתרר שקט ודבר לא קרה. מאגר ביומטרי לא הוקם, וגם לא ידוע על פעולות מקדימות שנעשו כדי להקים אותו. לא רק זאת, אלא שאפילו הרשות לניהול המאגר הביומטרי טרם הוקמה.

רבים מפנים אצבע מאשימה כלפי מי שעיכב את מימוש החוק, ויש אף כאלה בתוך משרד הפנים. התירוץ התורן הוא שכל נושא המאגר הביומטרי מעוכב, בגלל שאין תעודות זהות חכמות. אלא שיש לזכור, כי זהו עוד פרויקט כושל שמשרד הפנים על שריו ומנכ"ליו הרבים, הם אלה החתומים עליו בכבוד רב. מתי תהיינה תעודות זהות חכמות? איש במשרד אינו מעז להתנבא. השמועות מדברות על יוני הקרוב. ואם אכן הדבר יקרה, או אז מה יעלה בגורל המאגר הביומטרי? האם אפשר להקים מאגר שכזה בתוך שלושה חודשים? האם מישהו חולם שאזרחי ישראל רק ממתינים לסיום הייצור של התעודות החכמות כדי להסתער על סניפי משרד הפנים ולתת למדינה את טביעות האצבעות שלהם?

כל הפרטים הללו בטלים בששים. מנגנוני המשרד עובדים במרץ רב. אין מאגר ואף אין רשות שתנהל אותו, אבל תקן ותקציב למנהל הרשות כבר יש, ואפילו כסף (ולא מעט!) לפרסום מודעות יקרות בעיתוני סוף השבוע. השכר נאה וגם התנאים, והשאלה הגדולה היא מי יהיה האמיץ שירצה להכניס את ראשו למיטה חולה זו.

משימתו של המנהל שייבחר, מלבד לסדר לעצמו מקום עבודה, תהיה להקים את הרשות, לבנות אותה, לגייס אנשים, וגם כמובן לטפל במאגרי המידע. את אלה – איש אינו יודע כיצד "לאכול".

מכרזים פתוחים, שלא לומר תקועים

או אז עולה השאלה: מי ירצה להיכנס לתפקיד זה? נכון להיום, יש כמה מכרזים פתוחים לניהול בתחום התיקשוב הממשלתי. חלקם כבר נגררים יותר משנה, והממשלה אינה מצליחה לאייש אותם. אט אט נוצרת לה מציאות עצובה: הטובים והמוכשרים במגזר האזרחי, אנשי תעשיה בעלי ניסיון רב – לא רוצים לעבוד בממשלה. ולא בגלל תגמול נמוך. כל התפקידים שנמנה להלן, הם בעלי דירוג גבוה ובנויים כך שניתן לתגמל את המועמד שייבחר בצורה סבירה.

להן המכרזים שתקועים: האחד – מנמ"ר משרד הבריאות. מי שייבחר ימלא את מקומו של המנמ"ר, איתן מלמד. מלמד פרש בתחילת השנה והוא ממשיך לתפקד בחוזה מיוחד לבקשת הנהלת המשרד. אגב אי מציאת מנמ"ר למשרד הבריאות, ובלא קשר לתפקידי המנמ"ר, המציא מי שהמציא במשרד תפקיד חדש: סמנכ"ל מערכות מידע. המכרז לתפקיד זה מסתיים השבוע. לא ברור מה תהיינה סמכויות הסמנכ"ל, כמו גם מה הקשר שלו למנמ"ר. על פי תנאי המכרז אין קשר… המשרד ערך כבר כמה סבבים למועמדים שהגישו את מועמדותם, ברובם אנשי IT מתוך מערכת הבריאות, ואיש לא אותר: ועדת האיתור האחרונה ישבה לפני שבועיים, הגיעו אליה ארבעה מועמדים, אלא שאיש מהם לא נתבקש להישאר כדי לחתום חוזה.

תפקיד נוסף שאינו מאויש במשרד הבריאות הוא מנהל פרויקט מזו"ר. המדובר בפרויקט שהאוצר תיקצב אותו לפני חמש שנים ברבע מיליארד שקלים, ומאז הוא תקוע. עובדה פעוטה זו אינה מפריעה להנהלת המשרד לפרסם מדי פעם מכרז למנהל עבור פרויקט שלא קיים, בשכר של כמה עשרות אלפי שקלים לחודש. ולמרות זאת – עדיין לא הצליחו למצוא את הזוכה המאושר.

אצל ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, מונחת מזה כמה חודשים טיוטת סיכום של ועדה שהוא מינה. תפקידה היה להמליץ על הקמת משרד מנמ"ר לממשלה, בדיוק כמו אצל הדוד סם. מסקנות יש, הסכמות לא כל כך: עדיין מתנהלות מריבות בין חיים שני, מנכ"ל האוצר, והחשב הכללי, שוקי אורן, על סמכויות ממשל זמין. סוכם שהנושא עבר לעיונו של שר האוצר, שצריך למנות את מנמ"ר הממשלה.

אבל בלשכה של שטייניץ לא ממהרים. בתחילה דיברו על אוגוסט 2010, לאחר מכן, ברוך השם, הפציעה לה עונת החגים. בכנס  World e-Gov Forum 2010, שנערך בהפקת אנשים ומחשבים באוקטובר 2010, הודיע המנכ"ל שני, כי הממשלה תמנה מנמ"ר בתוך שלושה חודשים. אנו באמצע פברואר, עוד מעט מרץ ובפתח חגי האביב. וסימן או רמס, כי שר האוצר מתכוון להכריע – אין. נראה כי ד"ר שטייניץ למד את השיטה מראש הממשלה שלו, בנימין נתניהו, שהדרך הכי טובה היא לא להחליט. המשמרת תסתיים, יהיו בחירות או שיקרה משהו שיהפוך את הנושא ללא רלוונטי. דבר לא בוער בקריית הממשלה.

עוד תפקיד שאינו מאויש הוא מנהל ממשל זמין. נראה, כי המחלוקת בין המנכ"ל שני לחשב אורן, בדבר הכפיפות של ממשל זמין במסגרת החדשה של מנמ"ר ממשלתי, היא שתוקעת גם את איוש תפקיד מנהל ממשל זמין. לשם שינוי, מדובר ביחידה מוצלחת, עם צוות של כמה עשרות אנשים, שמנוהל בהצלחה לא קטנה על ידי סגן החשב טל הרמתי באמצעות ממלא מקום זמני. אבל איש אינו יכול לתת הסבר הגיוני כיצד שנה וחצי לאחר שבועז דולב, המנהל הקודם, פרש – ועדיין לא הצליחו למצוא את מחליפו. אפילו את ההחלטה הפשוטה – להפוך את המנהל הזמני לקבוע, הממשלה אינה מסוגלת לעשות. גם כאן הסיפור אינו קשור לכסף. בסבב השלישי של המכרז, שהיה לפני כמה שבועות, עודכנו התנאים כך ששכרו של מנהל ממשל זמין יהיה גמיש מספיק כדי שניתן יהיה לתגמלו כראוי. בתום סבב הראיונות, נקבעו שמונה אנשים שזומנו לראיונות בנציבות שירות המדינה. כל שנותר הוא להתפלל: שמהשמונה ייצא אחד סוף סוף.

השורה התחתונה עצובה למדי: הממשלה יצרה לעצמה תדמית של גוף שאינו חפץ באנשים טובים, של גוף שמקיא מתוכו כאלו שיוזמים או חלילה מנסים לקחת ברצינות את המשימות שמוטלות עליהם. בזה אחר זה אנו מתוודעים להחלטות שלא מיושמות, למכרזי כוח אדם בתחום התיקשוב שלא מצליחים להתרומם. והשוק מגיב בהתאם. הספקים מורידים מחירים, הממשלה נאלצת לבחור בין הבינוני לגרוע וכאשר הדברים באים לידי ביצוע – או אז הכל מתרסק: בתי המשפט, הקורסים ממילא, נאלצים לטפל בעוד מכרז שלא הסתיים ובעוד ערעורים על זה שכן נגמר. ולחשוב שבסופו של דבר, מדובר בממשלה שמנהלת את המשרדים שאחראים על כל התחומים החשובים בחיינו.