הטכנולוגיה יכולה להציל

באחד מאולמות הכנסת נפגשו הבוקר (ב') שני הורים שכולים, אם ואב, שהטרגדיה האישית של כל אחד מהם היא שהביאה אותם לשבת זה ליד זה. הראשונה היא לימור מזרחי, אמו של דודאל מזרחי – ילד בבית ספר יסודי, שחזר הביתה בתחילת ינואר השנה מעוד יום לימודים וכעבור כמה שעות שם קץ לחייו. לא רחוק ממנה ישב ד"ר אבשלום אדרת, שלפני 13 שנה בדיוק, בעת שהיה בתערוכת מחשבים בירושלים, קיבל את הבשורה על התאבדותו של בנו החייל. אז אמנם עוד לא היתה פייסבוק (Facebook), אבל בהחלט היו פורומים וקהילות שונות, שם מצא ערן אדרת ז"ל "חברים" שסייעו לו לשים קץ לחייו. כך, דודאל וערן הם קורבנות של טכנולוגיה ששינתה את פני החברה בכל נקודת זמן.

מאז שחר ימי ההיסטוריה, כל טכנולוגיה שהגיחה לאוויר העולם שימשה מצד אחד למטרות טובות וחשובות, ומצד שני ככלי בידי שליטים, פושעים או "אנשים רעים" למימוש זוועותיהם. במובן הזה, רשת האינטרנט אינה שונה. המדובר בכלי שמבוסס על פיתוחים שהגו בני אדם, כדי להשיג מטרות מגוונות. עם זאת, עוצמת השינוי שהביאה עימה האינטרנט לעולם, היא אדירה.

אלא שבעוד שהחברה המודרנית למדה להתמודד עם האיומים השונים שטומנים בחובם שלל חידושים – דוגמת אקדח שמסוגל להרוג בני אדם באופן פיסי – היא עוד לא יודעת להתמודד עם הסכנות שטמונות בעולם הווירטואלי, בפעולה פשוטה לכאורה של ילד, היושב בחדרו מול מקלדת ומסך וגולש ברשת. אם אותו הילד הגיע לגיל בית ספר או תיכון, סביר להניח שהוא גולש בין היתר גם בפייסבוק. ההמצאה של מארק צוקרברג כבר הפילה לא מעט קורבנות…

ד"ר ישע סיון, מומחה לאינטרנט ולרשתות חברתיות, שהרצה הבוקר בכנס הייסוד של שדולת אשנ"ב בכנסת, סיפר שהוא חיפש בגוגל (Google) – אגב, עוד המצאה שנבלים מצאו דרכים לנצל לטובתם – וגילה שהמספרים הולכים וגדלים. כך, אמר, ב-8 במרץ נשפט בבריטניה אדם שנאשם ברצח למאסר עולם. העיתונים בממלכה המאוחדת לא היססו לנסח כותרות כמו "רוצח הפייסבוק נשפט למאסר עולם". בארה"ב פורסם באחרונה סיפור מזעזע של נערה בת 15 שהתאבדה לאחר שהוטרדה באמצעות האינטרנט. הסיפור מזכיר פרשה נוספת, מאוקטובר 2006, אז התאבדה צעירה בשם מייגן מאייר, לאחר ש-"חבר" שלה עזב אותה. אותו "חבר", נזכיר, היה דמות פיקטיבית שבדתה אם חברתה של מייגן, שהסתכסכה איתה.

ד"ר סיון, כמו רבים אחרים שנכחו במפגש, סבור כי הפתרון הוא לא לסגור את פייסבוק או לנתק את האינטרנט. כך, הסביר, אנחנו נמצאים בשלב הפוסט-אינטרנט, שבו הפייסבוק ודומיו כבר פה וזו עובדה מוגמרת. המסר העיקרי מדבריו של סיון, וגם מעצם רעיון הקמת השדולה למען גלישה בטוחה, הוא שהעולם המודרני חייב לטפל בבעיה בשני ערוצים מקבילים. הראשון הוא הערוץ החינוכי – מערכת החינוך צריכה לצאת מהבונקר בו היא שרויה היום, ולהכיר בעובדה שהילדים שבאים לבית הספר חיים במקביל גם בעולם הפיסי וגם בעולם הווירטואלי. זו סוגיה שחייבים לטפל בה. המשימה החינוכית, שעיקרה הסברה, מתחילה לחלחל אט-אט – הרבה בזכות ארגונים ועמותות כמו אשנ"ב, שהוקמה כבר לפני 12 שנה.

ויש גם ערוץ שני, שלדברי ד"ר סיון הוא קצת רדום כרגע ויש לעורר אותו. הכוונה היא לכלים הטכנולוגיים שנועדו להגן על המשתמשים באותם אתרים שמנוצלים לרעה על ידי עבריינים. כבר כיום, הסביר סיון, קיימים בעולם כלים חכמים ליצירת התרעות ואזהרות להורים. באירוע היום הוצג פתרון יפה של בני נוער צעירים מגבעת ברנר, שפיתחו אפליקציה שמסייעת לילדים להתריע על מצוקה. ככול שמתעמקים בסוגיה מגלים, כי דווקא הצעירים מודעים לסכנות ומחכים שהמבוגרים יעזרו להם, כמו כל דבר בחיים. הבעיה היא המודעות והיכולת להפוך את הכלים האלו למוצרים ששווים כלכלית. כאן חייבות ממשלות וארגונים להתערב – לסייע, לדחוף ולדאוג לכך שבכל בית ובכל מחשב יהיה כפתור מצוקה שילווה בערכה המסבירה את הסכנות ברשת.

היכולות קיימות, ובוודאי שבישראל, ולכן מדובר רק בשאלה של סדרי עדיפויות והקצאת משאבים. השדולה של ח"כ זאב בילסקי יכולה לסייע, בתקווה שיצטרפו אליה ח"כים נוספים. זוהי שעתה היפה של התעשיה, שתרים את הכפפה ותעודד פיתוחים שימנעו טרגדיות אישיות כמו אלו של לימור מזרחי ואבשלום אדרת.