מלחמת סייבר בכאילו

"סייבר הוא צו השעה. אנו נמצאים במצב בו הסייבר כופה עלינו מלחמה בכל שעה. היעד של ישראל הוא לבנות עצמה כמעצמת סייבר עולמית. חייבים לאמץ מהלך שכזה. השקעה תביא לארץ עוד חברות דוגמת צ'ק פוינט (CheckPoint), שהן מובילות עולמיות. ככה נוכל להיות אור לגויים בתחום הלוחמה הקיברנטית".

את הדברים החשובים הללו אמר לפני פחות משלושה חודשים תא"ל (מיל') יאיר כהן, מנהל חטיבה באלביט מערכות ומפקד יחידת 8200 לשעבר, בהרצאה מאלפת שנשא בפתיחת כנס GovSec 2011 של אנשים ומחשבים. מעטים בלבד מיושבי האולם ידעו אז שכהן הוא המועמד של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתפקיד ראש המטה הסייבר הלאומי. נתניהו ידע היטב שיאיר כהן הוא האיש המתאים ביותר, בעיקר בגלל עברו הצבאי באותה יחידת עילית טכנולוגית.

הכל כבר היה כמעט מוכן. כהן אפילו רמז לממונים עליו באלביט שהוא שוקל להיענות להצעתו של ראש הממשלה. ואכן, בישיבת הממשלה שנערכה שלשום (א'), הביא נתניהו לאישור השרים את דבר מינויו של ראש מטה הסייבר החדש – אלא שלא היה זה יאיר כהן. האיש שהממשלה אישרה לתפקיד הוא ד"ר אביתר מתניה.

הסיבה לשינוי של הרגע האחרון היא החלטתו של כהן שלא לקבל על עצמו את התפקיד, למרות שהיה מאוד מעוניין בו. בטרם הודיע על החלטתו לגבי התפקיד, ניהל כהן מו"מ עיקש עם אנשי משרד ראש הממשלה והאוצר לגבי התקציב שיעמוד לרשותו אם וכאשר ימונה לראש מטה הסייבר. בתחילת הדרך, כאשר החלו המגעים איתו, דובר על סכום שנע סביב המיליארד שקלים – סכום נאה יחסית לבניית תשתית חדשה לחלוטין לחזית שמדינת ישראל עדיין לא התנסתה בה; אבל ככול שחלפו השבועות, החלו להישמע קולות אחרים מהקומות העליונות של משרד האוצר ולשכת ראש הממשלה.

בינתיים פרצה המחאה החברתית, ו-ועדת טרכטנברג שידרה מסר ברור שיש לבדוק את ההוצאות של מדינת ישראל על ביטחון ולעשות מאמץ לייעל ולקצץ, אך מבלי לפגוע בביטחון עצמו. כהן הבין שעם כמה עשרות מיליוני השקלים שהואיל האוצר לנדב לו, אין סיכוי שיצליח להרים את מטה הסייבר כפי שהוא רואה אותו. הוא לא קונה את הטענה שבוודאי נשמעה במסדרונות הממשלה בקריצת עין: "תתחיל לעבוד, יהיה בסדר". כמי שהיה אמון בחייו על מערכות לא פחות חשובות ומורכבות, יודע כהן שכשם שלא בונים גדוד או יחידה מבלי שמציידים אותה בכלים המתאימים, כך אי אפשר להקים מטה סייבר מבלי לצייד אותו בסכומי הכסף הנדרשים.

מטה הולם למדינת ישראל צריך להיות מורכב בעיקר מאנשים, ולא סתם אנשים, אלא אנשים טובים – כאלה שיש לתגמל בהתאם לכישוריהם, עם כל המגבלות של גוף ממשלתי. מטה סייבר גם דורש השקעות בתשתיות טכנולוגיות מתקדמות, שכן הוא עוסק בזירת קרב חדשה ומורכבת שיש לה כללים משלה.

ההתנהלות סביב מטה הסייבר משאירה טעם רע – ולא רק במישור הפרסונלי. היא משדרת מסר של "מלחמה בכאילו", ממנו משתמע שהמדינה וקברניטיה לא ממש מאמינים במטרה, ושהקמת המטה נועדה רק כדי לסמן "וי". כל זאת בתקופה שבה האיומים הקיברנטיים על מדינת ישראל הולכים ומתחזקים. לפני כחודש וחצי קיבלנו "טעימה" בנושא, כאשר היינו עדים להיסטריה סביב התקלה בממשל זמין ונפילת השרתים. אמנם התחקיר, על פי דוברי הממשלה, העלה שלא מדובר בהתקפה קיברנטית, אך הנזק התדמיתי בהחלט נגרם.

אויביה של המדינה לא זקוקים להפלת אתר ממשלתי בפועל – די להם ביצירת תחושה לפיה גם בעולם המקוון איננו מוגנים מפניהם. הסיפור הזה הופך להיות עצוב עוד יותר, לאור העובדה שנתניהו, ד"ר מתניה וראשי מערכת הביטחון יודעים שמערכות המיחשוב והתשתיות הטכנולוגיות של המדינה אינן מוכנות למתקפה קיברנטית שעשויה להתרחש בכל יום. כל מה שנותר כעת הוא להתפלל שראש המטה החדש יצליח בתפקידו. זה חשוב לא רק לו, אלא לכולנו.