לשנות את מודל ה-80/20

אחד האתגרים שעומדים כיום בפני המנמ"רים בארגונים גדולים, הוא שינוי התפישה הבסיסית, לפיה הם מנהלים את משרדיהם. עד עתה, כאשר עסקו בתקציבים ובהפניית משאבים, היה מוסכם כי התמהיל הנכון הוא הקצאת 80% לתחזוקה שוטפת, ו-20% בלבד לפיתוח. בתקופות מסוימות, התמהיל הזה התגמש יותר לטובת הפיתוח, אבל לא במונחים משמעותיים.

כעת, כאשר אנו עומדים בפני גל חדש של התפוצצות מידע – עקב הגידול העצום בסוגי המידע והנפחים שאנו צריכים לשמור, מתבקש המנמ"ר לאמץ את מוחו, ולגלות את כל היצירתיות שלו על מנת למצוא דרכים חדשות לשינוי המודל הקיים. לא תהיה זו הגזמה לומר, ששינוי התפישה הוא בבחינת צו השעה של כל מנהל מערכות מידע, כל שכן כדי לשרוד בעידן שבו התשתיות הן האתגר המרכזי שלו, ולא האפליקציות. השינוי בתפישה צריך לחול על כל הארגון, אבל את השינוי הזה צריך להוביל המנמ"ר – קודם כל אצלו בבית, ולאחר מכן אצל יתר המשתמשים.

המנמ"ר צריך לחפש דרכים לפישוט תהליכים של שמירת מידע, ולהגדיר מחדש מהו מידע חיוני: איזה מידע תורם ישירות לקידום מטרות הליבה של הארגון, ואיזה מידע יכול להיות שמור בצורות אחרות שלא תהיינה זמינות 24/7. על המנמ"ר לדעת להתמודד עם לחצים שבאים מצד הלקוחות העסקיים, שנוטים להתאהב במידע שלהם, ורואים בכל קובץ שהם מייצרים כדבר האחרון שמפריד בינם לבין הרס מוחלט של כל הארגון.

זאת ועוד, הוא חייב לתפוס פיקוד על כל התשתיות ועל כל היישומים. עליו להשקיע משאבים בפיתוח כלים שיאפשרו לשלוט טוב יותר. את התקציבים האלו הוא חייב לקחת מהתקציב השוטף, שהיקפו כיום, כאמור, הוא 80% מסך כל התקציב. הנהלות דורשות בתוקף מארגוני IT להראות להם כיצד, מצד אחד, ההשקעה שלהן במערכות מידע מסייעת להן להתייעל –  ומצד שני, לא מאלצות אותן לסגור פעילויות ופיטורי עובדים. בנוסף, המנמ"ר צריך לשכנע את ההנהלה, כדי לחסוך יש להשקיע באוטומציה של התשתיות וחדרי המחשב, בכלים שיאפשרו לנהל בצורה יעילה יותר את המידע ובתפישות שלא היו עד כה. במילים אחרות, נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה.

בכנס הלקוחות של דל (Dell) שנערך היום (ד'), היתה התייחסות לנושא הזה בהרצאתו של האורח מחו"ל, דריס אל אוגמני. לתפישתו, המפתח הוא יעילות בשיטות האחסון של המידע, על ידי קונסולידציה, וירטואליזציה ופעולות דומות. הוא סיפר, כי דל זיהתה את המגמה הזו כבר לפני כמה שנים, אבל היא נוהגת בשיטת "נאה דורש נאה מקיים". התפישות החדשות של אחסון רזה ויעיל מיושמות קודם כל בתוך דל עצמה, המעסיקה 110 אלף עובדים שצורכים לא פחות מ-360 טרה-בייט של מידע.

גם דל מודעת לאיום ה-Big Data, ולכן היא הטילה על המנמ"ר שלה לחפש דרכים להתייעלות. הוא, מצידו, עשה זאת בכך ששינה את התמהיל של 80/20 בין השקעה בפיתוח לבין עבודה שוטפת. הפיתוח הביא לאוטומציה, שהביאה לחיסכון וייתרה את הצורך בהשקעה בתחזוקה. בכלל, תחזוקה היתה מאז ומעולם החור השחור של כל ארגון IT, וכל עוד התקציבים זרמו – הוסיפו עוד ועוד שרתים או בנו מרכזי מיחשוב חדשים. גם כאן אנו קרבים לקצה גבול היכולת, ולכן הניסיון של דל, כפי שהוצג בכנס, הוא מעניין וראוי לבדיקה.