האם המובייל יחסל את הפער הדיגיטלי?

הנתונים המרתקים של מכון המחקר Pew על הרגלי השימוש של האמריקנים ברשת, מעלים שוב את אחת הבעיות שיצר עידן האינטרנט: הפער הדיגיטלי. אחת התובנות שעולות מהמחקר, היא שמצד אחד יש שיעור לא מבוטל של אזרחים אמריקנים, שהמושג "חיבור לאינטרנט" לא קיים עבורם, פשוט כי אין להם מחשב בבית. מצד שני, שישה מתוך עשרה אמריקנים נעזרים במכשירים ניידים כדי להתחבר לאינטרנט.

לפי נתוני Pew, מחזיקים 88% מהאמריקנים בטלפון נייד, 57% הם בעליו של מחשב נייד ו-40% מעדיפים לצרוך ספרות באמצעות קוראי ספרים אלקטרונים. מכאן עולה שאלה מעניינת: האם טרנד המובייל יכול להיות העוגן שבעטיו יחוסל הפער הדיגיטלי בעולם?

למרבה הצער, התשובה היא כנראה לא. פער דיגיטלי איננו רק עניין של מכשיר מסוים. גם אם יתנו לכל בני האדם על פני כדור הארץ גישה בחינם לרשת, עדיין לא בטוח שמימדי הפער הדיגיטלי יצטמצמו באופן משמעותי. מחקרים מהעשור האחרון מראים, כי פער דיגיטלי מורכב משילוב של רוחב פס, חומרה, תוכנה ואוריינות מחשב. פער דיגיטלי, אם כן, הוא פונקציה משולבת של מיומנות נרכשת ונגישות פיסית (גם במקרה של אנשים בעלי מוגבלויות, למשל).

הסוציולוגים ג'יימס ווייט וסוזן מנון פרסמו בשנת 2010 ספר בשם "האינטרנט והפער החברתי". בין היתר, נטען בספר, כי עידן המידע, שמהווה מהפכה חברתית לא פחות מהמפכה התעשייתית, ייצר שורה של תפקידים ותפקודים, שמי שלא מתחבר אליהם מראש – נדון להישאר מחר. במילים אחרות, יצרה המהפכה הזו פער – הפער הדיגיטלי. אחת הסיבות לפער הזה היא, שלא די בכך שבידי אנשים יהיו מכשירים שיאפשרו להם להתחבר לאינטרנט – עליהם לרכוש גם מיומנויות דיגיטליות.

במסגרת המחקר שערכו ווייט ומנון לספרם, עקבו השניים אחרי התפתחות תופעת הפורטלים בעולם. מקרה הבוחן שלהם היה הפורטל המפורסם יאהו! (!Yahoo), שהיה הפורטל הפופולרי ביותר בעולם, עד שהגיעה גוגל (Google). מה שהחל כמיזם חדשות למשקיעים ברחוב וול סטריט בניו-יורק, הפך בתוך עשור לפורטל העשיר ביותר על כדור הארץ. כך, אם נחזור לפער הדיגיטלי, הרי שכל מי שלא יכול או מסוגל ללמוד את השיטות לגלוש ולאתר מידע, יימצא מיד בפיגור מול אלו שכן יכולים. זוהי תופעה שקיימת כבר יותר מ-20 שנה, ושום טאבלט לא יוכל להתגבר עליה.

בספר של שני הסוציולוגים מצוטט מחקר שנערך בארצות הברית ב-2006, לפיו הורים רואים ברכישת מיומנויות מחשב את אחד מחמשת הנושאים המרכזיים שיאפשרו לילד שלהם להתקדם בחיים. התחושה הזו משותפת להורים ממעמדות סוציו-אקונומיים גבוהים ונמוכים כאחד.

ישראל ממוצבת בין 20 המדינות המתפתחות ביותר בעולם מבחינת היקף הפער הדיגיטלי בהן. אולם, הפערים בין האוכלוסיות השונות במדינה בעלי רקע סוציולוגי שונה, באים לידי ביטוי גם בפער הדיגיטלי. זאת, למרות שאחוז החדירה של טלפונים ניידים בישראל הוא מהגבוהים בעולם ביחס לאוכלוסיה.

המסקנה הכללית לגבי צמצום חוסר השוויוניות ברשת תופסת גם בישראל: ככול שמערכת החינוך ומסגרות חינוכיות אחרות יאיצו את פעילות ההכשרה התיקשובית שלהן, כך מצבנו ישתפר. חשוב לומר שיש דווקא עשייה לא מעטה בכיוון. למשרד החינוך יש את תוכנית התיקשוב הלאומית, הפועלת לצד פרויקטים רחבים אחרים, כמו "מחשב לכל מורה" – שהחל כיוזמה עצמאית של אנשי עסקים ואומץ בהמשך על ידי משרד החינוך, פרויקט "מחשב לכל ילד" – המופעל על ידי להב"ה, פעילות ענפה של עמותת תפו"ח ועוד פרויקטים רבים וטובים.

מה שחסר הוא הדבק שיאחד את כולם: גוף מרכזי בעל ראייה רחבה, שידע לנצל את הממשקים השונים הקיימים כיום, כדי לאפשר לאזרחים לרכוש מיומנויות דיגיטליות אמיתיות. היטיבו להגדיר זאת שני החוקרים, ווייט ומנון, בסיום ספרם: "המציאות מחייבת את החברה המודרנית לוודא, שכל מי שיש לו כישורים מסוימים, יוכל להביא אותם לידי ביטוי בעולם הדיגיטלי – ולא יישאר מחוצה לו".

חומר למחשבה.