המימד הווירטואלי של הזוועה

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה מפנה את תשומת הלב לזיכרון, לאיסוף העדויות ולהנצחה. כאשר החל מפעל ההנצחה הדיגיטלי ביד ושם, בשנת 2004, כלל המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה 3 מיליון שמות. היום, שמונה שנים אחרי, גדל המספר ביותר ממיליון שמות – לכ-4.1 מיליון. ההתרגשות מאיתור כל שם והעלאת פרטיו לרשת, עדיין גדולה מאוד – ובצדק. אין ספק שפרויקט ההנצחה של קורבנות השואה הוא אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר לתרומתו הענקית לאנושות של תחום מערכות המידע.

הפלטפורמה הווירטואלית, שמנגישה סיפורים אמיתיים – רובם לא פחות ממדהימים, נשענת על עוגנים דיגיטליים, שמבטיחים הנצחת עד אמיתית למשך דורי דורות. תכונת שיתוף המידע, שהיא אחת התכונות הבולטות בעידן המידע, באה כאן לידי ביטוי במלוא עוצמתה. שטף המידע שעולה לרשת במאגרים של יד ושם, משפיע על רבים, שבמשך עשרות שנים שמרו את הטראומה לעצמם. כעת הם רואים שאפשר לדבר על זה ואפילו לשתף אחרים – ושאם עושים זאת, זה נותן תחושת הקלה מסוימת.

אבל לא רק זה. בשנים האחרונות, בגלל המספר ההולך וקטן של הניצולים שנותרו בחיים, גוברת המוטיבציה לתעד ולהעלות לרשת מידע מאותה תופת. המטרה היא שלמרות אובדן העדים, התוכן יישאר עימנו לעולמים, כדי שאף צורר חדש – איראני, ערבי או חתן פרס נובל גרמני, לא יוכל להכחיש את השואה, מבלי שמיד יוצף במאות אלפי עדויות חיות, שלא מותירות ספק שמה שאנו רואים וחווים כעת באמצעות המדיה, הוא רק קצה הקרחון של מה שהיה שם באמת. בני נוער צעירים, המשתתפים במשלחות לפולין, חוזרים משם עם תחושה של הבנה מעמיקה קצת יותר של מה קרה שם. רבים מהם לא מבינים כיצד זה קרה, אבל השהייה על אותה האדמה שחרכה כל כך הרבה מיליונים, מעוררת רבים מהם להתגייס למאמץ הלאומי להנצחה ותיעוד.

השנה נוסף אלמנט חדש לתיעוד: איסוף חפצים ומזכרות אישיות שניצולים שמרו מאז השואה, וכעת הם מוכנים לתרום אותם ליד ושם למשמרת ותצוגה. אותן מזכרות פיסיות יכולות להיות אפילו פיסת בד של חולצה שלבש האח הצעיר שלך – שהיה בן חמש כאשר נשלח לטבח, או סתם מגבת אישית שהיתה מונחת בביתך, רגע לפני שהוא עלה באש. החפצים הללו לא יישמרו רק באופן פיסי, אלא גם יסרקו ויועלו לרשת.

אתמול (ג') התראיינה ביומן הצהריים של קול ישראל ניצולת שואה מיוון, שסיפרה את סיפורה של משפחתה, שדומה לאלפי המשפחות היהודיות ממדינות הבלקן. כאשר נשאלה מדוע החליטה לתרום פריטים אישיים ליד שם אחרי כל כך הרבה שנים, אמרה בגילוי לב, כי היא כבר לא צעירה, ואינה יודעת עד כמה הילדים והנכדים שלה יוכלו לשמור על הפריטים הללו. "כאשר אני תורמת את החפצים שלי ליד ושם", אמרה, "אני יכולה להיות בטוחה שהם יישמרו לעולמי עד". וזוהי כמובן רק דוגמה אחת קטנה.

יד ושם מהווה חלק מכ-250 מוזיאונים ומכוני שואה שפועלים ברחבי ארצות הברית ואירופה כיום. גם פה ישראל מובילה בכל הקשור למיחשוב המוזיאונים הללו והפיכתם לעוד תחנה שבה יוכל כל אדם לראות, להזדעזע והכי חשוב: לא לשכוח לעולם.