מדינת החלטורות

יסלחו לי כל אלו שטרחו וחשבו, כמו כל שנה, על נושא מרכזי שיאפיין את חגיגות העצמאות השנה. האמת? זה לא חשוב. תשמרו את זה לשנה הבאה. ביום רביעי שעבר היה מי שהחליט בשבילנו מה צריך להיות הסמל הלאומי בחגיגות העצמאות, ולא רק השנה. חלטורה 64. על פי המילון "מילה ברגע" של מרדכי רוזן, מקור המילה חלטורה הוא רוסי, ועד היום הוא מציין תופעה של משחק על במה שלא במסגרת תיאטרון. בחיי היום יום זוהי מילה נרדפת לעבודה לא מקצועית, לא מדויקת. תרבות החפיף. השבוע למדנו על בשרנו, כי החלטורה אינה רק על הבמה, אלא גם מאחורי הקלעים, אצל אלו שמכינים את הבמה.

גם ללא כל פרטי חקירת האסון המזעזע בהר הרצל, אפשר לומר שמישהו שם חיפף. מישהו לא בדק עד הסוף. כותרות העיתונים של סוף השבוע כבר מבשרות שהמשטרה והרשויות הולכות לבדוק כעת "כל כסא" ו-"כל עמוד חשמל". השאלה המתבקשת היא, מה עבר להם בראש לכל אלו שהיו אחראים על הפקת האירוע, שרק כעת הם רצים לבדוק את הבמות? מה הם עשו קודם לכן?

למרבה הצער, הבמה בהר הרצל אינה הביטוי היחיד לתרבות החפיף והסמוך שקיימת בחברה הישראלית. המדינה הזו מלאה בפילים לבנים, במבנים שקרסו – שחלקם גבו חיי אדם ומחלקם ניצלו בנס, ובמבנים שלא תוכננו כהלכה או ללא כל מחשבה. הכל מבלי שאיש לקחת אחריות באמת, ושילם על מעשיו. ביפן, בעל תפקיד שנתגלה כי התרשל באחריותו, נשלח לכלא או מתאבד. בישראל, במקרה הטוב מערכת המשפט ממצה איתו את הדין, ובמקרה הטוב יותר יש מספיק אנשים בעלי זיכרון חלש שכעבור כמה שנים גם מצביעים בשבילו כדי שייבחר לאיזה תפקיד ציבורי חשוב.

חלטורה קיימת גם בעולם ההיי-טק, שלכאורה צריך לסמל את ההיפך מהפירוש המילולי חלטורה. זה לא מפתיע שישראל ניצבת בדירוג המפוקפק של אחת המדינות שבהם חלק גדול מפרויקטי IT לא מסתיימים בזמן או נכשלים. אז נכון שפרויקט IT לא הורג אנשים, אבל הוא יכול להיות חלק מתהליך מיחשובי שאמור למנוע תופעות של חלטורה. למרבה הצער, כאשר מקבלי החלטות מתלבטים בין בחירה בפרויקט או בקבלן העומדים בתנאים, לבין מי שמספק את אותה סחורה בחצי מחיר, סביר להניח שהשני יזכה.

במכרזי השירות הציבורי זו כמעט תורה מסיני. הממשלה, שהיא שחקן מרכזי בשוק של פרויקטים מכל סוג, מכתיבה את הטון. כל הזרקורים מופנים כעת באופן טבעי למפיק של הכנס שזכה במכרז. האם הממונה מטעם המדינה שבחר באותה חברה נקי מכל אשמה? האם הוא יתושאל וייבדק מדוע אישר את מה שאישר? התשובה היא קרוב לוודאי שלילית. בישראל 2012 תרבות החלטורה מתחברת עם תרבות הסמוך. אני סומך עליו, והוא יעשה בשבילי את העבודה, ואם לא – אטפל בו. במקרה של הקצינה הילה בצלאלי, זה קצת מאוחר מדי.

החלטורה משתוללת גם על הכביש, שם אנחנו מוצאים נהגים שאין הסבר כיצד קיבלו רישיון נהיגה, מלבד האפשרות כי הבוחן שחולה במחלת החלטורה והחוסר האחריות. ואפשר להמשיך ולהתבאס כך עוד הרבה. התשובה לשאלה מה עושים כדי למנוע את התופעה הזו היא מורכבת. היא מתחילה קודם כל בחינוך מגיל צעיר, בהחדרת תודעת האחריות בקרב כל מי שמקבל על עצמו עמדה ניהולית, בבניית במה או תכנות מערכת ממוחשבת מורכבת שאמורה להציל חיים. הדבר החשוב ביותר הוא אכיפה ומשמעת בכל הרמות. בתי המשפט שמקלים בעונשם של נהגים רשלנים, או קבלנים שבונים ללא רישיון, מסמנים את הדרך לחלטורה, לחוסר הרצון להתאמץ ולבדוק כל דבר עד הסוף.

הר הרצל והחזרות לטקס הממלכתי צריכים לסמל את שיא המקצוענות, האחריות והבטיחות. המופע שמועלה כל שנה מסמל את ישראל היפה, המצטיינת. עמוד התאורה שקיפח את חייה של הקצינה הצעירה, החזיר את כולנו למציאות, וכל מה שנותר זה לקבוע שהנושא המרכזי השנה הוא חלטורה 64. לביזיונה של מדינת ישראל.