על ציונות, דפוס וטכנולוגיה

35 שנים לאחר שהמציא את הדפוס הדיגיטלי ועשור לאחר שמכר את פרויקט חייו – חברת אינדיגו (Indigo), ל-HP – ממשיך בני לנדא, מנכ"ל מעבדות בני לנדא, לחלום, לפתח ולבנות. לנדא מקפיד לעשות זאת תוך הקפדה על שילוב שלושה אלמנטים: חזון, אסטרטגיה עסקית נכונה וציונות. אמש (ד'), שעות אחדות לפני פתיחת Drupa 2012 – תערוכת הדפוס הגדולה בעולם, צבאו מאות עיתונאים וסקרנים על הביתן של חברת לנדא במרכז הירידים של דיסלדורף, כדי לצפות בהמצאה החדשה שלו.

לנדא הצליח ליצור מתח וציפייה לא פחות גדולים מאלו שחברה אחרת, במקום אחר, הייתה מצליחה לייצר עם הכרזה על מחשב לוח חדש ומשוכלל. האולם שבו התקיימה מסיבת העיתונאים היה מלא, כולל המדרגות ופינות ישיבה על הרצפה. העיתונאים בלעו כל מילה של האיש, שנתפס ביניהם כמי שפעם בכמה שנים מביא להם את הדבר הבא בעולם הדפוס וההוצאה לאור.

התערוכה בה משתתף לנדא עוסקת בשאלה, לאן מועדות פניו של ענף הדפוס. לכולם ברור כי המדיה הדיגיטלית הולכת ותופסת נתח גדול יותר. לנדא עצמו מסכים, כי הטכנולוגיה שבה משתמשת היום תעשיית ההדפסות תשתנה לגמרי ובסופה תיעלם, אבל לדעתו "זה ייקח כמה עשרות שנים – לא בקדנציה שלנו". בינתיים יש זמן לחלום, להמציא ולפתח את הננוגרפיה, "הדבר הבא" בדפוס, כפי שלנדא מאמין בכל ליבו.

כמה דקות לאחר מסיבת העיתונאים בדיסלדורף, מיהר לנדא למסיבת עיתונאים נוספת, מקוונת, עם כתבים מהעיתונות היומית והמקצועית בישראל. את החלק הראשון של דבריו הקדיש להרעפת שבחים לאינדיגו, אותה מכר לפני עשור תמורת כ-830 מיליון דולרים ל-HP. "ההצלחה של אינדיגו היא מדהימה – היא גם הצלחה של המדינה", משוכנע לנדא. החברה מגלגלת כיום מחזור של מיליארד דולרים ובתוך כמה שנים תגיע ל-2-3 מיליארד. "אינדיגו מעסיקה כ-13,000 עובדים שזה אומר פרנסה לכ-40,000 נפש", סיפר לנדא בהתרגשות והסביר כי המדובר ב-0.5% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, המתפרנסת מהדפוס הדיגיטלי.

כבעבר, גם אתמול לא התחמק לנדא מהשאלה המרכזית: "אם אינדיגו הייתה כל כך מצליחה, למה מכרת?". תשובתו חושפת טפח מהאתגרים שבפניהם צריך להתמודד יזם ישראלי-ציוני בקבלו החלטה להקים מפעל לייצור דפוס בארץ הקודש: "הגענו למצב שבו לקוחות פוטנציאלים חששו לקנות מאיתנו, כי המתחרים הדגישו את הסכנה שבישראל. הם כל הזמן סיפרו שיש פה פיגועים. אף אחד לא רוצה להיות תלוי במדינה קטנה כזו, שמצטיירת כשדה קרב. הדרך למנף את זה היה לשים על המוצרים של אינדיגו את הלוגו של HP, שהיא חברה גלובלית, ואז שאלת מיקום הייצור כלל לא רלבנטית".

עכשיו הוא בדרך למהפכה הבאה. לנדא פסק חוזר ומצהיר, כי "הטכנולוגיה החדשה לא תפגע בשום אופן באינדיגו. מדובר בשווקים שונים לגמרי. היום כל הדפוס הדיגיטלי מוגבל במהירות ובאיכות לכל דף ובעלויות נמוכות. בעזרת המכונה החדשה, בתי הדפוס יוכלו להדפיס אלפי גיליונות על כל פלטפורמה – החל מנייר וכלה בכל סוג של אריזה או מוצר. זה ייעשה בעלות זולה יותר מאשר היו מדפיסים את זה בשיטת האופסט, שהיא השיטה המקובלת כיום".

אם קוראים נכון את דבריו בין השורות, הרי שלנדא הולך על השוק המרכזי של עולם הדפוס, הבנוי מהדפסות חוזרות על מוצרים שנדרשים לכך. תהליכי היזמות של לנדא לא השתנו, רק התוצאה. האסטרטגיה מבוססת על פיתוח מותג עצמאי, אבל בניגוד לתחילת דרכה של אינדיגו, הוא הולך מראש על שיתופי פעולה עם היצרניות המובילות. עד אתמול נחשפו שלושה הסכמים עם קומורי היפנית, היידלברג – מלכת הדפוס הגרמנית שהדפוס הדיגיטלי של לנדא פגע בה אנושות, וחברת מאן רולנד. בקרוב כל אחד מהם ימכור את המכונות לקהלי היעד שלו, כאשר קיימת הסכמה שחברתו של לנדא לא תתחרה בשותפיה העסקיים. האם HP יכולה להיות אחד השותפים העסקיים? "אני לא פוסל שום דבר", השיב לנדא.

כמו באינדיגו, גם כאן ההיבט הציוני לא נעלם אצל לנדא. כאשר מכר את אינדיגו, לנדא עמד על כך בחוזה כתוב ובלתי ניתן לפירוש אחר, שהייצור ישאר בישראל – וקריית גת זכתה להיות העיר שמארחת את מפעלי הדיו של HP-אינדיגו. האם גם מכונת לנדא תיוצר שם? מוקדם מאוד עדיין לנבא, אבל האיש מתחייב שגם הפעם הפילוסופיה שלו, המשלבת בין עסקים וציונות, תמשיך להנחות אותו ואת אנשיו.

נוכחותו של לנדא בתערוכת Drupa 2012 מסמלת עוד פן טכנולוגי שישראל מובילה בו: תעשיית הדפוס. חצי מיליון מבקרים יוכלו לראות זאת במו עיניהם ב-13 הימים הקרובים, ובהתחשב בתדמית הבינלאומית שלנו בתחומים אחרים, גם זה משהו.