ארץ זבת חלב וצ'יפ

ביום ה' האחרון שידרו מהדורות החדשות שתי ידיעות חשובות: האחת, סיקור משבר גיוס החרדים וההכנות להפגנה הגדולה שנערכה אמש (ש') בתל אביב. השניה, הפחות דרמטית, עסקה בתוכניות לקיצוץ בתקציבי המדען הראשי, במסגרת ההיערכות לתקציב בשנה הבאה. נשיא המדינה, שמעון פרס, ערך באותן שעות ביקור ממלכתי במפעל הייצור של אינטל (Intel) בקריית גת. הנשיא הנמרץ לא הסתיר את התרגשותו והתלהבותו, שכן הוא רואה באינטל את התגלמות החלום החזון הציוני החדש: טכנולוגיה, חוכמה אנושית ייחודית ומקור תעסוקה חשוב בעיר הדרומית. בלשונו הציורית, הוא כינה את מה שראו עיניו כהתגלמותה של "ארץ זבת חלב וצ'יפ".

גילו המבוגר של הנשיא לא ניכר עליו. כך, סייר פרס בכל אתרים בקמפוס רחב הידיים, ואף הגדיל לעשות ולבש את החליפה הסטרילית הלבנה, ונכנס לחדר הנקי – אותו מפעל ייצור שגודלו כגודל ארבעה מגרשי כדורגל, הכולל 1,000 מכונות שמתופעלות על ידי כמה מאות מהנדסים, הנדסאים ואנשי ייצור.

אולם, נדמה כי יותר מכל, פרס התרגש לשמוע כי אינטל היא המעסיקה הגדולה ביותר בקרב המגזר הערבי. במסגרת הסיור הוא אף נפגש עם עובדים שונים, בהם דרוזים וערבים. לתפישתו, זוהי התשובה האמיתית לבעיית השוויון בנטל: לא רק בשירות הצבאי – אספקט שוודאי לא מתעלמים ממנו, אלא גם במעגל התעסוקה.

ענף ההיי-טק, לרבות אינטל, נחשב לחלוץ בתחום זה: החל מפרויקט החרדיות שיזמה מטריקס לפני עשור, וכלה בשורה ארוכה של מיזמים שקמו לאחר מכן, רובם פרי יוזמה של התעשייה. אינטל היא גם דוגמא מוחשית למציאות החברתית-כלכלית בישראל. כמו חברות נוספות, גם היא משקיעה משאבים רבים בחינוך, בקידום מדענים והכשרת דור העתיד. אולם, 60 אלף מורים שהכשירו 400 אלף תלמידים בעשור האחרון, הם בבחינת טיפה בים. הממשלות השונות בישראל, כולל הנוכחית, נגועות בתסמונת שמאפיינת אוכלוסיות נזקקות רבות – הן משתעבדות למציאות הנוחה, לפיה אחרים עושים בשבילם את העבודה. כולם אנשים טובים באמצע הדרך, אבל הם לא יכולים להחליף את הרשויות והממשלות. כל חברה עושה את מה שהיא יכולה בחלקת אלוהים הקטנה שלה.

ואכן, קרית גת היא חלקת אלוהים קטנה. עבור פרס ואנשי ציבור בני דורו, קרית גת היתה פעם בירת הטקסטיל הישראלית, עם מפעל הדגל פולגת. הקריסה של המפעל והענף כולו, פגעה קשות בעיר הדרומית. בתפקידיו השונים בממשלות ישראל חווה פרס את הסיפור מקרוב. כניסתה של אינטל לעיר הדרומית בשנות ה-90 , כ-20 שנים לאחר הקמת המפעל הראשון בירושלים, הפיחה רוח של תקווה בקרב רבים בעיר ובאזור הדרום כולו. אולם, בשני המקרים התחוללו ויכוחים ציבוריים על גובה המענקים שהמדינה נותנת לאינטל. ויכוחי סרק שהוכחו לאחר מכן כעוד גחמה של פקידים שיושבים במשרדים הממוזגים של קריית הממשלה, אשר מנהלים מו"מ עם חברות דוגמת אינטל כמו תגרנים בשוק.

לפני חודשיים ויכוח כזה עלה לנו ביוקר – אינטל הודיעה שאת המפעל הבא שלה בטכנולוגיה החדשה היא תבנה באירלנד. הנשיא פרס, שמודע היטב לבעייתיות בדבר, סבור כי הממשלות שפוגעות בתקציב המו"פ שוגות. מולי אדן, סגן נשיא בכיר באינטל העולמית ונשיא החברה בארץ, ודאי מסכים עמו, שכן מדינת ישראל העניקה לאינטל עד היום כ-1.3 מיליארד דולרים, בעוד שהשקעותיה של אינטל בישראל עד היום מגיעות לכ-9.4 מיליארד דולרים. ב-1996 השתתפה הממשלה ב-36% מסך כל השקעות המפעל הראשון של אינטל בקרית גת, וב-2011 זה עומד על 7% בלבד. זאת ועוד, אין לשכוח את תרומתם של מרכזי הפיתוח והמפעלים לפריצות הדרך הטכנולוגיות שמהנדסי החברה ממציאים, וכמובן את תרומתם לרווחיות החברה. זו כנראה גם אחת הסיבות שאינטל משופעת במנהלים ומקבלי החלטות ישראלים, חלקם בעמדות מפתח בכירות. מולי אדן הוא אחד מהם, ולכן כאשר הוא מראה לפרס דוגמאות קטנות מההצלחה העולמית של המהנדסים הישראלים, שניהם מסכימים: ישראל לא תוכל להמשיך להיות ארץ זבת חלב וצי'פ לאורך זמן.

בסיורו האחרון פרס ראה את תוצר ההשקעות שנעשו בעשורים האחרונים. ההשקעה הזו לא שוכפלה בשנים שבאו לאחר מכן, אלא להפך, רק ירדה בקצב מהיר. הרוח הנושבת כיום מירושלים היא רוח דרומית, שסופה להעלים מקרית גת את אחת הברכות הבודדות בעיר כולה, ואולי גם את תעשיית ההיי-טק הישראלית כלל.