האם זה טבעי?

קונצרן התרופות טבע סיפק באחרונה, שלא מרצונו, כמה כותרות הקשורות ל-IT, בהן חנוכת מרכז דטה סנטר תת קרקעי, מהמשוכללים בעולם, שהקימה החברה באזור חבל מודיעין, וכן ההחלטה לבצע הגירה מאורקל (Oracle) לסאפ (SAP). הבוקר (ב'), בעקבות הידיעה הבלעדית של אנשים ומחשבים על חילופי מנמ"רים בחברה, מונה גיא הדרי מיבמ (IBM) למנמ"ר טבע במקומו של גיל ים, שכנראה נתבקש לסיים את תפקידו, בין היתר בגלל פרשת ההגירה לסאפ.

הסיפור האמור, כמו גם מקרים נוספים, מעלה מספר שאלות ותובנות, שלא שייכות דווקא לטבע. כך, למשל, ענייני אחריותו וסמכותו של המנמ"ר, הכישורים הנדרשים כדי לקבל אחריות על ניהול של למעלה מ-1,000 עובדי IT ומיחשוב, ומהו מעמדו של ה-IT בעת מיזוגים ורכישות.

באשר לסמכותו של המנמ"ר, הרי שמדובר במינוי השני ברציפות בתקופה האחרונה שבו מנהלים בכירים בתעשייה, בדרך כלל בצד של הספקים, "חצו את הקווים" ומונו למנמ"רים. הראשון בסבב היה ניר לוי, שמסיים בקרוב את תפקידו כמנכ"ל טסקום, ומבצע חפיפה לקראת כניסתו לתפקיד מנמ"ר דלק. הוא יחליף את קובי ביטר, שחוצה גם הוא את הקווים ועובר לנהל את מיה מחשבים, בצד של הספקים. מנגד, גיא הדרי מגיע ליבמ ללא ניסיון מעשי בתחום המנמ"רות. זאת, למרות שהוא נחשב לאחד המנהלים היותר מוכשרים ביבמ, שהגיע אליה בעקבות רכישת חטיבת היועצים של PWC על ידי ענקית הטכנולוגיה.

מה היו השיקולים של הנהלת טבע לבחור במנהל, מוכשר ככל שיהיה, לתפקיד בכיר ואסטרטגי שכזה? כנראה לא נדע את התשובה האמיתית. טבע היא "בונקר" תקשורתי בטכנולוגיה ומערכות מידע, ודובריה מעדיפים לספר על תרופות שהיא מפתחת ולא על מערכות מיחשוב שהיא קונה. הסיבה הרשמית לכאורה להגירה מאורקל לסאפ היא העובדה שטבע רכשה באחרונה כמה חברות שרובן עובדות בסביבת סאפ. זו מציאות שמוכרת לכל מי שמצוי בעולם המיזוגים והרכישות, והיא מעלה שוב את שאלת מעמדן של מערכות המיחשוב וה-IT בכלל, בעת שחברה אל"ף קונה את חברה בי"ת.

אולם, התשובה לכך פשוטה: כאשר נציגי חברות, לרוב עורכי דין ומנהלים בכירים, מנהלים מו"מ לרכישת חברה אחרת – הם לא מתעניינים בכלל במערכות המיחשוב וה-IT. זה כלל לא עולה על שולחן הדיונים. אם לפני חמש שנים הנושא של מערכות מידע היה גורם זניח בשיקולים של רכישת חברה, גם אם ברור לחלוטין שיהיה צורך להחליף את מערכותיה, הרי שכיום ידוע שהמציאות שונה לחלוטין. בודדים הארגונים על פני הגלובוס שהתלות שלהם בטכנולוגיה אינה קריטית ברמה תפעולית, עד כדי השבתה מוחלטת של כל העסק אם המערכות לא תואמות. הגירה של מערכות אינה טיול בית ספר. העלות האמיתית שלה היא הרבה יותר גדולה מאשר העלות של החלפת ממשק אחד בשני. התופעה הזו קיימת כנראה גם בתרבות הניהולית של טבע, שאינה "סופרת" את ה-IT, או שלא יודעת להעריך את השווי האמיתי שלה. במקרה הזה, ההגירה מוערכת במיליארד שקלים בקירוב, וכאמור זה לא הסוף.

מכאן גם הדרך לתובנה האחרונה והחשובה: כאשר מגיעים למצב של אין ברירה – שכן לא יוצאים למסע כזה אלא אם אין ברירה, ומחליטים להגר, מתעוררת שאלת האחריות. מי נושא באחריות על מה שקרה: אלו שניהלו מו"מ ולא היו ערים למשמעות? אלו שהמליצו והרגיעו את מי ששאל אותם שאפשר להגר ולעבור ללא כאבים? או אולי האחריות נמצאת אצל אלו שמבצעים בפועל את העבודה? בתרבות הניהולית המודרנית, האחריות במקרים כאלו מתחלקת בין הצמרת הניהולית של החברה. במקרה הנדון, האחריות מתחלקת בין מנכ"ל טבע, חברי ההנהלה וכמובן על המנמ"ר וצוות ה-IT שלו.

כפי שזה נראה כעת, כמקובל במחוזותינו, המנמ"ר הוא היחיד ששילם את המחיר. נכון, שלמה ינאי, המנכ"ל הקודם, עזב לפני מספר חודשים – אבל לא בגלל אחריות אישית לכישלון ניהולי, אלא בגלל סיבות אישיות. אז מי נשאר? הש"ג. כלומר, המנמ"ר, שכנראה לא הצליח לתת הסברים משכנעים למנכ"ל החדש של טבע.

כאמור, התובנות האלו אינן ספיצפיות לטבע. הן שייכות לתחום רחב הרבה יותר, שקשור לתדמית הלא נכונה לגבי משקלן של מערכות המידע בחיי הארגון, שקיימת עדיין ביותר מדי מקומות. הדבר מתקשר גם לתרבות הטלת האחריות על גורם אחד, נכונה ככל שתהיה, וניקוי מאחריות לשורה של גורמים אחרים שהיו יכולים למנוע את המהלך הלא טבעי של הגירה ממערכת ענקית אחת למערכת אחרת.

כל מה שנותר בשלב זה הוא לאחל הצלחה למנמ"ר החדש, שבעוד שנה שנתיים יוכל לספק לנו תובנות חדשות על כישורים הדרושים כדי להיות מנמ"ר בחברה גדולה דוגמת טבע.