השבוע שהיה: בין מעמדו של המנמ"ר לעתידה של תעשיית ההיי-טק

בתחילת השבוע ישבה קבוצה של מנמ"רים בכירים מסביב שולחן עגול ודנה בלהט רב על עתידו המקצועי של המנמ"ר, במסגרת פאנל סיכום יום הדיונים הראשון של מפגש פורום C3 – פורום המנכ"לים והמנמ"רים של קבוצת אנשים ומחשבים, שנערך ברומא וציין 15 שנים להיווסדו. הרקע לדיון הוא מינויו של דן ירושלמי למנמ"ר בנק לאומי. ירושלמי הוא מינוי חיצוני וללא עבר ב-IT, אשר מחליף בתפקידו את איציק מלאך. זו הפעם השנייה ברציפות שגוף פיננסי מדלג מעל המנהלים הבכירים באגף ה-IT שלו ומביא מועמד חיצוני. על כן, נשאלה השאלה המרכזית, האם הגענו למצב שבו התפקיד המסורתי של המנמ"ר הגיע לקצו ואנו עומדים בפני עידן חדש שבו מנמ"ר לא יהיה יותר איש טכנולוגי, אלא בעל ראייה עסקית רחבה וגלובלית. לא כל המשתתפים הסכימו עם טיעון זה, אותו העלה רונן זרצקי – סמנכ"ל הטכנולוגיות של ישראכרט.

המסקנה הסופית היתה, כי על המנמ"רים להתחיל ללמוד לצאת מהקיבעון בו הם שרויים – ולהתחיל ללמוד עסקים וחשבונאות. יתרה מזאת: המנמ"רים צריכים לבדוק שהמועמדים להחליפם, כמו גם מנהלי הארגון, יבינו שהם יכולים לסמוך עליהם. המנמ"ר, הסכימו כל המשתתפים, הוא הגורם היחיד בהנהלה שיכול להציל את המנכ"ל מהשקעה לא נכונה בפרויקטים וסיכון הארגון ללא הצורך. במהלך הדיון הועלתה גם הצעה לשנות את התפקיד של המנמ"ר לסמנכ"ל בכיר לטכנולוגיות, על מנת למצב אותו בהנהלה. משנה שם משנה מזל? אולי.

שולחן עגול נוסף התקיים היום (ה') בהשתתפותם של ארבעה פוליטיקאים: יאיר שמיר (הליכוד-ביתנו), העומד בראש קרן קטליסט; אראל מרגלית (העבודה), יו"ר ומייסד JVP; הרב שי פירון (יש עתיד); וחבר הכנסת רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו), המשמש כיו"ר שדולת ההיי-טק בכנסת. הדיון התקיים במרכז הכנסים של מלון דיוויד אינטרקונטיננטל שבתל אביב, במהלכו פיזרו ארבעת הפוליטיקאים – כיאה לעיתוי הסמוך לבחירות – הבטחות כיצד הם יסייעו בכנסת הבאה לקדם את תעשיית ההיי-טק הישראלית והחינוך הטכנולוגי. הפאנל נערך במסגרת הכנס השנתי של איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה.

המסר המרכזי של הכנס היה הבעת דאגה ואזהרה חמורה לממשלת ישראל, זו שתיבחר ב-22 בינואר, לפיו היי-טק זה לא רק קרנות הון סיכון ואקזיטים. מדובר בתעשייה מסורתית, יצרנית, שמפרנסת כמעט רבע מיליון אנשים בישראל. לא זו אף זו: תעשיה זו מייצרת הכנסות בגובה 25 מיליארד דולרים, המהווים יותר ממחצית כלל הייצוא הישראלי. תעשיה זו היא היא הקטר שמניע את המשק.

אלישע ינאי, יו"ר נשיאות איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, לא חסך במילים כדי להביע את הדאגה שלו מעתידה של התעשייה. מדבריו ניתן להבין שהוא לא רק מודאג, כי אם כועס, כועס מאוד. הממשלה מסייעת לכל טייקון למנף הלוואות, להשקיע בנדל"ן או בחלומות של מצבורי גז שאולי יעשירו את קופת המדינה ביום מן הימים, זאת כאשר היא לא מוכנה לעשות את הדברים הפשוטים ביותר שיאפשרו לתעשיית האלקטרוניקה, התוכנה וההיי-טק להגדיל את הכנסות המדינה מייצוא ל-50 מיליארד דולרים, או אפילו לשרוד בלבד.

לטענתו של ינאי, במערכת בחירות בה מדברים על משבר כלכלי, צדק חברתי וגרעון ענק, אי אפשר להבין את התנהגותה של הממשלה, שבמאמץ קל ביותר ובעזרת כספים שכבר קיימים, היא יכולה לגרום לכך שענף ההיי-טק יצמח. "שערו בנפשכם איך תיראה הכלכלה שלנו אם ההיי-טק שלנו יכניס 50 מיליארד דולרים, כמה בעיות אפשר יהיה לפתור", אמר ינאי. את התשובה לשאלה הזו הוא לא ציפה לקבל מהקהל שישב באולם, שחשב כמוהו.

ינאי מקווה, כי ההבטחות שניתנו לו מסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיהן אם וכאשר ייבחר מחדש ידאג האחרון לחדש את הדיאלוג עם התעשייה – ויסייע לה לצמוח. גם דבריהם של המועמדים לכנסת, שנעמו לאוזניהם של כל המשתתפים, לא שיפרו את רמת האופטימיות של אנשי תעשיית ההיי-טק. הם יודעים בוודאות שבישראל של שנת 2013 מוחאים כפיים לכל מי שיודע לגייס כסף, לעשות אקזיט, לקחת הכסף וללכת הביתה. בישראל מדברים הרבה על עידוד השקעות של זרים, אבל כאשר הם באים לממש את השקעתם ורוצים לבנות ולייצר, ידאגו פקידים מסוימים מירושלים להבריח את משקיעים וההשקעות, והכל בשם הכלכלה והציונות.

בשבוע הבא נשבות יום אחד מכל מלאכה כדי לממש את זכותנו הדמוקרטית. זהו תהליך שלא אורך יותר משעה, כאשר ביתר שעות היממה נמתין בדריכות לתוצאות מדגם הבחירות. זאת, כדי שנוכל לישון ולהתעורר לבוקר של יום חדש, בו התעשיינים יחזרו למפעלים לייצר והנבחרים ילכו לכנסת, כך שיוכלו לממש את ים ההבטחות שנתנו לנו בבחירות האחרונות.