הבחירות חלפו, וזה הזמן לשמור על מעמד המנמ"רים ברשויות המקומיות

הבחירות המקומיות נערכו לפני קצת יותר משבועיים, וביום א' האחרון נערך הסיבוב השני ב-35 רשויות מקומיות שבהן לא הושגה הכרעה, לאחר שאף אחד מהמועמדים לא קיבל 40% בסבב הראשון. הסבב השני הביא להחלפתן של שתי ראשות עיר שבלטו בחדשות בכהונה האחרונה: ד"ר עינת קאליש רותם בחיפה וד"ר עליזה בלוך בבית שמש. בסבב הראשון הוכרע הקרב המעניין ביותר במערכת הבחירות הנוכחית, כשראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, גבר על אורנה ברביבאי, שרצתה להחליף אותו.

כעת נשאלת השאלה: מה יהיה מעמד המנמ"רים ברשויות המקומיות? זה נכון ברשויות שבהן ראש העיר או המועצה נבחר שוב, ובמיוחד באלה שבהן הוא הוחלף ונכנס ראש עיר חדש. כמו בכל גוף, אדם חדש שעומד בראש הרשות המוניציפאלית יכול להביא איתו אסטרטגיה חדשה, מדיניות שונה ואנשים אחרים שהוא רוצה שימלאו את התפקידים הבכירים. נכון שלא תמיד קל לראש העיר להחליף את בעל התפקיד שהוא רוצה שיפנה את מקומו, משום שחלק מהם אינם משרות אמון כי אם משרות מקצועיות, אבל זה לא תמיד בלתי אפשרי.

המלחמה היטיבה עם מעמדו של המנמ"ר ברשות המקומית

בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי במעמד המנמ"רים ברשויות המקומיות, בין היתר משום שהטכנולוגיה הפכה להיות קריטית לתפקוד הרשות. זה הוכח בתקופת הקורונה ומוכח שוב בחודשים האחרונים, מאז פרוץ המלחמה. הרציפות התפקודית של מרבית הרשויות במלחמה הושגה בזכות היערכות נכונה מראש, תוכניות מגירה ובניית תשתיות – מהלכים שהמנמ"רים ברשויות היו בין המובילים שלהם, ואף הובילו את חלקם.

יש עכשיו הזדמנות לממשלה ולראשי הרשויות, החדשים והישנים, לקבע את מעמד המנמ"ר באופן שהולם את האחריות והתפקיד שלו, ובעיקר לשמור על המנמ"רים הקיימים והטובים, ולא למהר להחליפם

לאחר הבחירות המוניציפאליות הקודמות היו ראשי רשויות שהבינו את הקריטיות של תפקיד המנמ"ר ברשות, ומיהרו להחליף את המנמ"רים המכהנים באנשי שלומם. אלא שבניגוד לתפקידי ניהול אחרים, כמו מנכ"ל או עוזר אישי, מנמ"ר צריך ידע, ניסיון, הבנה טכנולוגית, לרבות חיבור לפתרונות שמתחדשים השכם והערב, והבנה עסקית – ובמקרה הזה, הבנת הצרכים של הרשות ותושביה.

יש כאן שני חסרונות, או אתגרים: הראשון – אין זה סוד שרשויות מתקשות לגייס מנמ"רים ברמה גבוהה, כי הן לא יכולות להתחרות בשוק הפרטי כשזה מגיע לתנאי שכר והטבות. האתגר השני – ברשויות מכהנים מנמ"רים שצברו ידע וניסיון רב, שייקח למנמ"רים חדשים זמן רב לרכוש אותם. תפקיד המנמ"ר בכלל הוא מהמורכבים ביותר, בוודאי ברשות מקומית, שאחראית על תחומים רבים בחיים שלנו. לימוד לעומק של הצרכים והאתגרים הוא קריטי עבור הרשות המקומית. לכן, מצופה מראשי הרשויות החדשים שישתפו פעולה עם המנמ"ר, יצרפו אותו לצוות הבכיר ויהפכו אותו ליועץ הטכנולוגי של הרשות, שיכול להיות בין הגורמים המרכזיים שיובילו אותה להישגים.

מה עם הממשלה?

מעמד המנמ"ר ברשויות המקומיות מושפע גם מהכוח והסמכות שהממשלה, שהיא הרגולטור שלהן, מעניקה לתפקיד זה. ראשי איגוד המנמ"רים בשלטון המקומי מקיימים דיאלוג ארוך עם נציגי משרד הפנים, כדי לקבע ולהגדיר טוב יותר את מעמד המנמ"ר. זהו מסע ארוך, שהביא ללא מעט שיפורים בשנים האחרונות, אבל יש עדיין הרבה מה לעשות.

יש הרבה מה לעשות גם בשאלת מעמדם של המנמ"רים בעיני ראשי הרשויות המקומיות: יותר מדי ראשי ערים ומועצות לא מפנימים את חשיבות תפקיד המנמ"ר ו/או לא מפנים משאבים נדרשים לתחומים קריטיים כמו אבטחת מידע, ובגלל אלה לא מצליחים לקדם את הרשות שבראשה הם עומדים. המציאות העגומה היא שמתוך 255 הרשויות המקומיות בישראל, רק ב-80 רשויות יש מנמ"ר בתקן מלא. ברשויות אחרות השירותים ניתנים על ידי חברות חיצוניות או בעל תפקיד מבפנים, אבל בחצי משרה, ובלא מעט מהן אין כלל מנמ"ר.

השאלה מה יהיה המעמד של המנמ"רים ברשויות המקומיות כעת, לאחר הבחירות המוניציפאליות, מטרידה לא מעט מהם – כאלה שראש הרשות שבה הם עובדים נשאר וכאלה שבה הוא התחלף. יש עכשיו הזדמנות לממשלה ולראשי הרשויות, החדשים והישנים, לקבע את מעמד המנמ"ר באופן שהולם את האחריות והתפקיד שלו, ובעיקר לשמור על המנמ"רים הקיימים והטובים, ולא למהר להחליפם.