השבוע שהיה

השבוע החולף החל ונגמר בתחום הסייבר. ביום א' הסתערו למעלה מ-1,000 מומחי אבטחה על מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, במטרה להשתתף בוועידת האבטחה הוותיקה InfoSec 2012, המציינת עשור לקיומה. בהתאם לרוחות המנשבות בימים אלו, גם ועידה זו היתה צריכה לקשט את תכניה במנטרה המנצחת ששמה סייבר, שכן אין כמעט פורום שדן בנושא אבטחת מידע שלא מזכיר את הנושא המדובר. מהר מאוד הדיון חזר לנושאים המסורתיים שאבטחת מידע עוסקת בהם. נדמה כי מדובר במילת קוד, סוג של איום שמדרבן ארגונים להיות ערניים יותר בשמירה על הנתונים שלהם.

ואכן, זה מה שהתרחש בוועידת InfoSec: הדיון בסייבר התקיים סביב הסוגיה של הגנה טובה יותר על נכסי המידע – הן בהיבט הפנים ארגוני והן בהיבט של הערכות לשעת חירום. במזרח התיכון, כך יודעים כולם, לא צריך לחכות לסייבר כדי להיקלע למצבי חירום ואסון, בהם חשיבות תפקודם של המחשבים בארגונים, דוגמת הבנקים, היא גבוהה ואף קריטית. בהקשר זה, צדק רענן לוריא, מנהל אבטחת המידע של בנק יהב, שאמר כי איום כמו סייבר יכול להשבית ארגונים מסוג אלה, ומשמעות הדבר תהיה הרבה יותר רחבה מאשר התוצאה המידית של הפסקת הפעילות הבנקאית. התוצאה תשפיע על המשק כולו, והבנקים הם רק דוגמה אחת מני רבות.

לנושא הזה התייחס גם האלוף (במיל') עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן, שאמר בראיון לאנשים ומחשבים, כי ישראל חשופה להתקפות קיברנטיות, אם כי אין צורך להיכנס לפאניקה. זוהי ללא ספק זריקת הרגעה, אבל צריך לשים לב שדבריו של ידלין עוסקים יותר בהתמודדות הצבאית של ישראל מול הסייבר, ולאו דווקא בפן האיום האזרחי. אם לשפוט על פי רוח הדברים שנאמרו בוועידה, הרי שהסייבר האזרחי, היינו ההערכות לשעת חירום במגזר העסקי, צריך להדיר שינה מעיניהם של המנמ"רים, מנהלי האבטחה ובמיוחד מהמנכ"לים וחברי מועצות מנהלים. מי שהאיר את הנקודה זו היה בועז דולב, כיום מנהל חברת ייעוץ ובעבר מנהל ממשל זמין, שטען כי עד שהדירקטורים בחברות הציבוריות לא יתעוררו ויבינו שקריסת מערכות המיחשוב תשפיע על הפעילות העסקית, ועלולה לעלות להם בכסף או אפילו במאסר מאחורי סורג ובריח – המודעות לחשיבות האבטחה לא תהיה מספקת.

השבוע ביקר בארץ ידיד ישראל ותיק, קארל היינץ שטרייביך, מנכ"ל Software AG, במסגרת הכנס השנתי שעורכת החברה בישראל. שטרייביך דיבר על חשיבות אוטומציה של תהליכים עסקיים, והזהיר כי ארגונים שלא יכנסו לתחום הזה עלולים למצוא את עצמם בבעיה רצינית בעתיד. הדבר נכון במיוחד בעידן שבו שירותים רבים עולים לווב, ולקוחות אוהבים לבצע פעולות עצמאיות. אולם, אם התשתיות של הארגון לא תהינה מוכנות, עלולות לצוץ בעיות משמעותיות.

והיו גם כמה דברים שמחים השבוע. משרד הביטחון הודיע, כי יעניק את פרס ביטחון ישראל לצוות מהנדסי mPRESS בראשותו של אל"מ (במיל') נתן ברק, לצידם של מהנדסי מפא"ת ורפא"ל, על פיתוח ויישום מערכת "כיפת ברזל", המצליחה ליירט בהצלחה רבה טילים המשוגרים לעבר יישובי הדרום. הצוות של ברק פיתח את מערך השו"ב של "כיפת ברזל" על סמך תשתית גנרית שכבר היתה להם, וביחד עם הצוותים האחרים הם הצליחו להתאים אותה למערכת המדוברת. יצוין, כי ברק עצמו היה מפקד זרוע התיקשוב של חיל הים.

גם שמחה מעבר לים היתה לנו השבוע: האו"ם העניק לממשלת ישראל פרס מיוחד על התקדמות בדירוג המדינות המבצעות ממשל זמין. ישראל דורגה במקום ה-16 מתוך 180 מדינות – קפיצה אדירה לעומת שנים קודמות. השמחה אמנם מוצדקת, אבל לכולם ברור שלישראל יש עוד הרבה פוטנציאל לא ממומש בנושא.

כמו כן, התחרות בין חברות הסלולר מביאה לפתרונות יצירתיים. הפעם היתה זו פרטנר שהשיקה טלפונים לאזרחים ותיקים. כל הנמנה על קטגוריה זו יקבל חבילה מיוחדת, כך שישלם סכום נמוך יחסית, אך יאלץ לדבר פחות. לא היה עדיף שפרטנר לא היתה מכריזה שמי שמעל גיל מסוים ישלם חצי מהתעריפים שלה? ההנחה לפיה קשישים מדברים פחות לא תמיד עומדת במבחן המציאות, ולפעמים הטלפון הוא אמצעי הקשר היחיד שלהם עם העולם. במחירים שפרטנר ויתר חברות הסלולר הצליחו לייצר בישראל, אוכלוסיות חלשות דוגמת הקשישים לא יכולות להרשות לעצמן אפילו את התקשורת הבסיסית הזו. מה עושים? ממציאים להם פתרון "רזה", שאמנם יעלה להם פחות, אבל גם יקצץ להם בהיקף השימוש. הייתם רוכשים את החבילה לסבתא שגרה רחוק מכם? לא בטוח.