הנגן הכי חשוב בלהקה
"תיפוף" כאמצעי להכוונה וקביעת הקצב של העבודה ושיפור התפוקה
לפני כחודשיים התחלתי ללמוד תיפוף. טיפול בחסך ילדות. כילד תופפתי על כל דבר שזז (חוץ מאשר על תופים). לאורך כל השנים, כשאני שומע מוסיקה, אצבעותיי מתופפות בקצב. יש כאלה שעושים עצמם מנגנים בגיטרה – אני מתופף. את הרעיון ללמוד תיפוף שאבתי מחבר שהתחיל בזה לפני כשנה ורכש מערכת תופים אלקטרונית הביתה, כדי לנגן בבית בלי להרעיד את אמות הסיפים ולעורר את זעמם של השכנים. אני עוד מחכה עם הרכישה, כדי לראות איך אני "נתפס" לזה ומתקדם. בינתיים הולך לא רע.
בהופעה של שלמה ארצי שסיפרתי עליה בטור הקודם, עקבתי אחרי מאיר ישראל, המתופף. הוא וירטואוז גדול, כך שאין לו מה לדאוג (בינתיים) מתחרות מצדי.
המורה שלי הסביר לי שלמתופף יש את התפקיד הכי חשוב בלהקה: הוא קובע את הקצב ומוביל את המעברים בין הקטעים. אני מניח שהמורה לקלידים מסביר לתלמידיו שהקלידן הוא הכי חשוב וכך גם המורה לגיטרה – אבל המורה שלי הוא זה שצודק. זה נכון בלהקה וצריך אחד כזה גם בעבודה.
הרבה מאמץ מושקע בתכנון תכנית העבודה לתקופה הבאה (שנה, רבעון, חודש) – משימות, עדיפות, משאבים, לוחות זמנים. פרקטיקה נפוצה היא להעביר ליחידה הארגונית (אגף, מחלקה, צוות, עובד) את כל המשימות ביחד, לרבעון למשל, ולצפות שתעמוד בתפוקות הנדרשות. זו שגיאה והאכזבות מובטחות. אין מצב שבגישה כזו, התוצאות בסיום הרבעון יהיו עמידה מלאה בתכנית. זאת ועוד, ממש לא בטוח שמה שכן יסתיים, יהיו דווקא הדברים החשובים יותר. מה שיסתיים יהיה מה שליחידה הארגונית יהיה יותר קל ו\או יותר נוח לסיים. אנו מצפים מעובדים וצוותים שיידעו להתמודד עם ריבוי משימות, Multi Tasking, אבל אנחנו ממש לא רוצים שיווצר BMT (ר"ת Bad Multi Tasking). כשיש יותר מדי כדורים באוויר, המבצע יכול למצוא עצמו "קופץ" ממשימה למשימה, ואז כל פעם שחוזר למשימה אחרי שנטש אותה, יש "אובדן אנרגיה". יש בזבוז משאבים וזמן על חזרה אחורה, כדי להיזכר, להסתנכרן מחדש ולשפעל.
בטורים קודמים הזכרתי את גישת "הניהול הממוקד" של פרופסור בועז רונן, שיישמנו בחטיבת ה-IT של בזק (ושעזרה להעלות את התפוקות ב-50%). כתבתי גם על Strategic Gating – קונספט לתעדוף משימות והבטחה, שמתאים ליעדים העסקיים של החברה. אחרי שמחליטים באמצעות התהליך הזה על המשימות שתתבצענה, צריך לבצע על פי "הניהול הממוקד" Tactical Gating, תהליך שקובע "מנות" לביצוע, סדר ביניהן ובתוכן. וזה צריך להתבצע בכל הרמות: ברמת החטיבה, גורם מרכזי (Gater) שמוריד לאגפים והמחלקות את התכנית במנות (רצוי שאותו גורם שמוביל את הגייטינג האסטרטגי). הוא המתופף (Drummer), שקובע את קצב זרימת המשימות והתזמון.
בתוך המחלקות, צריך לחלק מנות קטנות יותר לצוותים, וכך הלאה לעובדים, כך שלעובד (מאפיין, מפתח) יש שתי משימות, שלוש לכל היותר – ובמקביל (Buffer). לא נכון לתת לו רק אחת כל פעם, כי בכל זאת צריך לתת לו קצת גמישות וחופש פעולה, גם משיקולי "ראש גדול" וגם משיקול פרקטי, שבהחלט יכולים להיות גורמים שלא תלויים בו שמונעים התקדמות באחת, אז שיוכל בינתיים לקדם את השנייה. רק כשהמאגר מתפנה מספיק, הגייטר משחרר את החבל (Rope) ומזרים עוד משימות. בשיטה כזו נמנע BMT, הזמן מנוצל טוב יותר והתפוקה הכוללת עולה. זה נכון לא רק לגופי IT, אלא לתחומי פעילות רבים אחרים העוסקים בתכנון, פיתוח, ייצור.
המנגנון הזה נקרא DBR (ר"ת Drum, Buffer, Rope), והנה ראינו את חשיבותו של המתופף – לא רק בלהקה, אלא גם בעבודה.
תגובות
(0)