הבנקים לוחצים על חברות ה-IT ודורשים הפרדת עובדי הקבלן מעובדי הבנק; העלות: כ-1,500 ש' בחודש לעובד

ענף ה-IT המקומי סוער בתקופה האחרונה, עקב הלחץ ההולך וגובר שמפעילים הבנקים על החברות שמספקות כח אדם מקצועי בתחומי המיחשוב והטכנולוגיה. "הבנקים נמצאים בלחץ אדיר. הם חייבים להראות התייעלות תפעולית, ולכן מפעילים לחצים על החברות שמספקות להם שירותי כוח אדם במיחשוב", אמרו גורמים בענף לאנשים ומחשבים. "הבנקים דורשים מהן לפנות את העובדים ולהעסיקם במתקנים עצמאיים. המהלך הזה מהווה את אחת הסיבות לירידה החדה ברווחיות התפעולית של חלק מהאינטרגטורים וחברות ה-IT במשק – ירידה שבאה לידי ביטוי בדו"חות הכספיים האחרונים שלהם".

הבנקים, לדברי אותם גורמים, אוסרים על עובדי החברות הללו לאכול בחדרי האוכל שלהם או ליהנות מכל הטבה אחרת ממנה נהנים עובדי הבנק. העלות הנוספת לכל עובד מוערכת בכ-1,500 שקלים – עלות שספקי ה-IT נאלצים לספוג.

התופעה החלה כבר לפני שנתיים, אולם נראה שהיא מתגברת בחודשים האחרונים. כך, יותר ויותר חברות שמספקות שירותי כוח אדם במיחשוב לאגפי ה-IT בבנקים הגדולים – לאומי, הפועלים ודיסקונט, החלו לקבל דרישות שונות מצד הבנקים כתנאי להמשך העסקתם של מאות העובדים הללו. כתוצאה מכך, עובדים של חברות כמו מטריקס, מבצעים את עבודתם מבניין נפרד, שם הם מקבלים את כל השירותים הבסיסיים. חברה אחרת, גם היא גדולה בענף, נאלצה לשכור שירות קייטרינג מיוחד לעשרות מעובדיה שמוצבים בבנק לאומי ובבנק הפועלים. הטיעון של הבנקים למצב הזה הוא משפטי: עליהם לוודא שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בינם ובין עובדי החברות הקבלניות.

אותם גורמים הסבירו לאנשים ומחשבים, כי בעוד שכל חברות המיחשוב המספקות שירותי כח אדם נפגעו כלכלית מהמהלך, את הפגיעה הקשה ביותר סופגות החברות שמתפרנסות באופן בלעדי מהשמת כוח אדם. זאת, משום שחברות שמפתחות פרויקטים רחבים, המשלבים בין היתר גם כוח אדם, יודעות לנתב את העובדים ובדרך כלל מחזיקות בשטחי נדל"ן שניתן לנצל.

בנק הפועלים פרסם באחרונה מכרז להעסקת עובדים במיקור-חוץ, שעל חלק מתנאיו נמנו גם השמת ומיקום העובדים במתקנים נפרדים לחלוטין מאלה של הבנק. דיסקונט, לעומתו, נקט בצעד חריג וגייס לשורותיו כמה מאות עובדי קבלן שנחשבים כיום לעובדי הבנק לכל דבר.

לשנות את הפרדיגמה
יואב צור, בעל חברה לפיתוח עסקי אסטרטגי ובכיר לשעבר בנס טכנולוגיות, אמר בשיחה עם אנשים ומחשבים, כי "הוצאות המיחשוב בבנקים מוערכות ביותר מארבעה מיליארד שקלים בשנה, כולל שכרם של עובדי ה-IT. המדובר בסעיף השני בגודלו לאחר הוצאות השכר השוטפות, אולם זהו הסעיף הגדול ביותר שבו ניתן לטפל, שכן הוצאות השכר מעוגנות בהסכמי עבודה קיבוציים ותלויות בוועדים חזקים".

הפעולות שבהן נוקטים הבנקים, אמר, לרבות הלחץ על הורדת התעריפים וגיוס עובדים לשורותיהם, יכולות להניב חיסכון טקטי וחד-ספרתי. לדעתו, הדרך היחידה להתייעלות אמיתית מצד הבנקים בכל הקשור ל-IT, היא לשבור את פרדיגמת הבסיס, במסגרתה פועל השוק מזה כ-30 שנה. "זוהי פרדיגמה סמויה, המבוססת על פיתוח עצמי ותפעול עצמי של מערכות נפרדות לחלוטין (למעט שב"א ומס"ב), תוך ציפייה שכל אחת מהן תספק פתרון עדכני לכל קווי העסקים. זהו מצב אבסורדי", אומר צור ומציע פתרון: "אין לפסול על הסף שיתוף פעולה תפעולי בין בנקים בינוניים במערכות שאינן מצויות בתחומי התחרות העסקית. שיתוף פעולה כזה יכול לבוא לידי ביטוי בתחומי התשתית וה-Back Office, שימוש מושכל במוצרי מדף גלובליים, נכונות להעברת פעילות ורטיקלית רלוונטית ללשכות שירות עם שותף תפעולי אסטרטגי, בחינת מודל ענן "חצי-ציבורי" המשרת כמה מוסדות פיננסיים, בנק אינטרנטי פנימי כתחליף לחלק מהסניפים ועוד".

להערכתו, "יישום רעיונות מהסוג הזה יכול להניב חיסכון של כ-20% בתחום הרלוונטי ו-ROI בתוך שלוש עד חמש שנים מהיישום. בניתוח חשבונאי, ההחזר אף מהיר יותר, שכן על פי כללים חשבונאיים מקובלים, ניתן לפרוס את ההשקעות לטווח ארוך יותר", סיכם צור.