הטאבלט הראשון בצפון קוריאה: בלי גישה לאינטרנט, אבל עם גרסה מקומית לאנגרי בירדס
מחשב הלוח החדש, סמג'יון, כולל רשת אינטרה-נט שמאפשרת גישה רק לאתרים של סוכנות הידיעות הרשמית, העיתון הגדול במדינה, פורטל הממשלה ותחנת הטלוויזיה הממשלתית ● המכשיר, שמבוסס על אנדרואיד, הושק לפני חודשים אחדים אולם יצא לעולם המערבי - באמצעות תייר - רק עכשיו
טאבלט בלי גישה לאינטרנט? מתברר שיש כזה דבר – בצפון קוריאה. מחשב לוח מקומי שהושק לא מכבר לא מאפשר צפייה בסרטונים ביו-טיוב (YouTube), קריאת דואר בג'י-מייל (Gmail), חיפוש במנוע של גוגל (Google) או כל פעילות אחרת ברשת המערבית, על אף שהוא מבוסס על אנדרואיד (Android) מגרסה 4.0.4. לעומת זאת, הוא כולל בעיקר תכנים מקומיים וסגידה למנהיג.
שמו של הטאבלט הוא סמג'יון (Samjiyon). הוא מגיע עם מסך 7 אינץ' ברזולוציה של 1,024X768 פיקסלים, מעבד 1.2 ג'יגה-הרץ, מצלמה של 2 מגה-פיקסל ונפח אחסון של 8 ג'יגה-בייט או 16 ג'יגה-בייט. במקום גישה לאינטרנט מציע המכשיר רשת אינטרה-נט מקומית, שכוללת גישה לאתרים של סוכנות הידיעות הרשמית, העיתון הגדול במדינה, פורטל הממשלה ותחנת הטלוויזיה הממשלתית. לשלושת הראשונים יש גם אתרים ברשת העולמית. עם זאת, נראה שיש בסמג'יון השפעה מערבית מסוימת, שכן הוא כולל גרסה מקומית למשחק אנגרי בירדס (Angry Birds) ואפשרות גישה ל-Wi-Fi, אם כי ככל הנראה רק לאתרים המורשים. ניתן לקלוט בטאבלט החדש את שידורי הטלוויזיה הצפון קוריאנית בשיטה האנלוגית הישנה, בתדרי VHF ו-UHF.
המחשב הושק כבר לפני חודשים אחדים, אולם יצא מהמדינה הסגורה בפעם הראשונה לפני ימים אחדים, על ידי תייר בשם מייקל (הוא סירב להזדהות בשמו המלא), שראה אותו בחנות מתנות בתוך מסעדה בפיונגיאנג. מייקל אמר לאתר IDG news, כי הוא הופתע לגלות את המכשיר. "סיימנו את ארוחת הצהרים במסעדה נחשבת בפיונגיאנג והיה לנו זמן 'לבזבז'. כמה מאתנו יצאו החוצה, לעשן, ואני נתקלתי בסמג'יון וביקשתי לצלם אותו. שאלתי האם הוא למכירה, כבדיחה יותר מאשר כל דבר אחר, והופתעתי כשהמוכרת אמרה לי שניתן לקנות אותו תמורת 200 דולרים". מדובר במחיר זול יותר מזה שעולה Nexus 7 בארצות הברית, אולם יקר עבור אזרחי צפון קוריאה, בה השכר הממוצע עומד על פחות מ-100 דולרים.
הוא שיבח את המחשב הצפון קוריאני, בייחוד בכל מה שנוגע למהירות ולמשחקים שבו, שלדבריו "לא מפגרים אחרי הטאבלטים המערביים, לפחות לפי מה שנראה לעין". הסמג'יון אמנם פונה לשוק הצפון קוריאני אולם ככל הנראה לא מיוצר בה, אלא במדינה אחרת באסיה. זאת, משום שתעשיית ההיי-טק הצפון קוריאנית מתמקדת בתוכנה ואין במדינה יכולת לייצור חומרה.
מכשירי הסלולר צוברים תאוצה בצפון קוריאה
בתוך כך, נתונים שפרסמה החברה המצרית Orascom Telecom, שהיא בעלת הרישיון להפצת טלפונים סלולריים בצפון קוריאה, מעלים שליותר משני מיליון אזרחים במדינה הקומוניסטית יש מכשירים כאלה. עובד החברה נג'יב סאוויריס מסר לעיתון הדרום קוריאני Choson Libo, כי מרבית הלקוחות שלה בצפון קוריאה הם חברי המפלגה השלטת. המכשירים הפופולריים ביותר במדינה הם של חברות סיניות, אם כי חלק מהלקוחות מעדיפים מותגים מערביים.
המכשירים הסלולריים החלו לחדור לצפון קוריאה הרבה אחרי העולם המערבי – ב-2002. בתחילה היה מדובר בניסוי שערכה חברה תאילנדית עד 2004, וממשלת פיונגיאנג חתמה על ההסכם עם Orascom רק ב-2008. על פי החברה המצרית, חדירת הסלולר לצפון קוריאה מהירה למדי: ב-2011 הגיע מספר האזרחים בעלי המכשירים לחצי מיליון, בשנה שעברה – למיליון והרף של שני מיליון נחצה במאי השנה.
