שר המדע: על הממשלה להכין תוכנית חומש לאומית כדי להציל את המחקר והפיתוח בישראל

שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, יעקב פרי, הגיש אתמול (ד') לראש הממשלה, בנימין נתניהו, דו"ח מקיף על מצבו המדרדר של המחקר והפיתוח בישראל וקרא לממשלה להקצות תקציבים נוספים להשקעה במדע, בחברות היי-טק ובחדשנות טכנולוגית ומדעית.

הדו"ח חובר על ידי פורום מדע וטכנולוגיה שבראשו עומד יושב ראש המועצה הלאומית למו"פ במשרד המדע, אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן ישראל. חברים בו מובילי מערך המחקר והפיתוח בישראל: יושב ראש הוועדה לתכנון ותקצוב שליד המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת), פרופ' מנואל טרכטנברג; נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, פרופ' רות ארנון; המדען הראשי במשרד המדע, פרופ' אהוד גזית; המדען הראשי במשרד הכלכלה, אבי חסון; ראש המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון (מפא"ת), אופיר שהם; וראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, פרופ' יוג'ין קנדל.

פרי הצטרף לקריאה לממשלה שכוללים חברי הפורום בדו"ח לשמור על המשך הצטיינותה ומקוריותה של מערכת המחקר והפיתוח בישראל ולאזהרה שלהם מפני ההשלכות הקשות הצפויות למשק אם המחקר והפיתוח הישראליים ייפגעו עקב השחיקה המתמשכת בתקציב.

"דווקא כעת, בעיצומו של אתגר כלכלי ותקציבי עימו מתמודדת הממשלה, חייבים להבטיח את עתודות הפיתוח והמחקר של הכלכלה והאקדמיה הישראלית", כתב פרי לנתניהו ולשרי הממשלה האחרים. "ללא תוכנית חומש אסטרטגית תאבד ישראל במהרה את נכסי ההון האנושי והידע שצברה לאורך השנים".

הוא הדגיש בפני ראש הממשלה את דבריהם של מחברי הדו"ח, כי "אנחנו מפצירים בממשלה החדשה לעשות מעשה ולהניף מחדש את דגל המחקר והטכנולוגיה, לטובת המשק והחברה בישראל. ראוי שתחום זה יוכר כתחום אסטרטגי, בעל חשיבות לאומית, ויימצא גבוה בסדרי העדיפויות של הממשלה. אנחנו מודעים לקשיים התקציביים המסתמנים, אולם בד בבד עם האחריות הפיסקאלית ולמען כלכלה חזקה, יש לדאוג שמנועי הצמיחה יחזרו לפעול במלוא העוצמה".

מחברי הדו"ח קראו לממשלה "להכין תוכנית חומש לאומית למחקר ופיתוח, שכוללת מתווה תקציבי רב שנתי שמגלם גידול שנתי בסך של 4% בתקציבי המו"פ. מתווה כזה הינו הכרחי על מנת לעמוד בקצב של המדינות המתחרות בנו ולמנוע האטה כלכלית של ממש, שמקורה באובדן מקורות צמיחה".

"המו"פ בישראל פועל בעיקר מכוח האינרציה"
בדו"ח צוין שלמרות הצלחות העבר של ישראל בתחומי המדע והטכנולוגיה, "אנחנו נאלצים להתריע שהמחקר והפיתוח בישראל פועלים כיום בעיקר מכוח האינרציה של פעילות העבר והעתיד לוט בערפל. זאת, לאור השחיקה המתמשכת במעמד מוסדות המחקר ב-20 השנים האחרונות, שבאה לידי ביטוי בצמצום התקציבים שמופנים למחקר ופיתוח, אזרחי וצבאי כאחד – צמצום שאת השלכותיו הקשות נרגיש היטב בשנים הקרובות".

הם ערכו השוואה בין קצב הגידול בהוצאה הממשלתית למו"פ בישראל לקבוצת מדינות מובילות בתחומי המחקר האקדמי והחדשנות התעשייתית, בהן ארצות הברית, בריטניה, פינלנד, שבדיה, שוויץ, יפן, הולנד, קנדה, דנמרק וגרמניה. מההשוואה עולה, כי מדינות אלה הגדילו בעשור האחרון את התקציבים הממשלתיים בתחום בכ-4.5% בשנה בממוצע, ואילו ממשלת ישראל הגדילה אותם רק ב-0.7% בשנה בממוצע. גידול איטי זה הביא לכך שההשקעה הממשלתית במו"פ בישראל, כחלק מסך המו"פ האזרחי, היא בין הנמוכות בין מדינות ה-OECD.

הם הוסיפו שישראל ממשיכה אמנם להוביל את רשימת המדינות המשקיעות במחקר ופיתוח יחסית לגודלן במונחי אחוז מהתמ"ג, אולם רוב ההשקעה מגיעה מהסקטור העסקי, שנוטה להמעיט בסיכונים ולא מממן פריצות דרך שדורשות השקעות ממושכות.

על פי הדו"ח, בתחרות העזה השוררת כיום בכלכלה הגלובלית, "מדינה שלא תייחס לנושא זה חשיבות אסטרטגית תיוותר מאחור תוך זמן קצר. המשמעות של האטת הקצב במרוץ המו"פ היא בריחה של מוחות ועסקים – זרים ומקומיים כאחד – במחיר כלכלי וחברתי יקר". לכן, לדברי המחברים, יש צורך חיוני בהבטחת היציבות ובהגדלת ההיקף של מימון מערכות המחקר והפיתוח הממומנות על ידי הממשלה.

נתונים מדאיגים על מצב המו"פ בארץ
הדו"ח מציג נתונים מדאיגים על מצבו של מערך המחקר והפיתוח בישראל. כך, למשל, גופים זרים מהווים מקור המימון של כ-42% מההוצאה הלאומית למו"פ בארץ – השיעור הגבוה ביותר בקרב מדינות ה-OECD. לעומת זאת, הממשלה בישראל אחראית למימון של 15% בלבד – השיעור הנמוך ביותר מבין מדינות אלה.

נתון נוסף מעלה שחל תהליך של שחיקה מתמדת, זה למעלה מעשור, במו"פ האוניברסיטאי בישראל, מה שבא לידי ביטוי בכך שחלקה של ההשכלה הגבוהה בביצוע המו"פ המקומי ירד מ-20% ב-1997 ל-12% בלבד ב-2011. דרום קוריאה היא המדינה היחידה בה קיים שיעור נמוך יותר (11%). אם לוקחים בחשבון את המו"פ הביטחוני, יורדת ישראל לתחתית הרשימה בקרב מדינות ה-OECD. כמו כן, חלה בשנים האחרונות ירידה ניכרת בהוצאות על מו"פ באוניברסיטאות גם במונחים של אחוזים מהתמ"ג. אלה ירדו מ-0.73% ב-2003 עד ל-0.58% ב-2010. זאת, בניגוד למגמת העלייה במדד זה במרבית המדינות החברות בארגון.

השחיקה התקציבית מביאה בין היתר לירידה מתמדת בחלקה של ישראל בפרסומים מדעיים בעולם וביחס למדינות ה-OECD – מהמקום הראשון בעולם בראשית שנות ה-90' למקום ה-13 ב-2011.

נתון נוסף שעולה מהדו"ח מצביע על כך שב-2009 התמקדה הממשלה במימון עקיף של מו"פ אקדמי (44%) ובמימון ישיר של מו"פ תעשייתי (38%) וחקלאי (7%). עוד כ-8% מההוצאה יועדו לקידום מחקר כללי ולשירותים חברתיים. חמשת האחוזים הנותרים נחלקו בין תחומים רבים: בריאות, תשתיות, חלל, אוצרות טבע, איכות סביבה ואנרגיה.

עוד מעלה הדו"ח, כי הצעת תקציב המדינה חושפת רק חלק מהסכומים המיועדים למו"פ, כאשר יתרתם נכללים בסעיפי תקציב כלליים. "מצב זה", כותבים המחברים, "מקשה על קיום דיון ענייני בנוגע להקצבה הממשלתית למו"פ במסגרת הדיון על תקציב המדינה".