אריה עמית, לשעבר מפקד ממכ"א: "המלחמה שלנו נמשכה חודשים רבים אחרי חזרתו של אחרון אנשי המילואים"

מלחמת יום הכיפורים תפסה את ממכ"א (ר"ת מרכז המיכון של אגף כוח אדם בצה"ל) אחרי תנופת פיתוח גדולה בתחום הטכנולוגי – הסבת הרישום האישי ליבמ (IBM), פיתוח כלי אחזור מידע מתקדמים באצווה (מחולל דו"חות הבסיסי) ובתקשורת (אמ"ת 3), ופריסת מסופי תקשורת בקווי נל"נ וטלקס לממר"מ. צה"ל היה מפוזר אז ברחבי ארץ ישראל וחצי האי סיני. אנשים נותקו מיחידותיהם למשך תקופה ארוכה, וחלקם הוכרזו כנעדרים. בהערכות מקיפה כזאת, מבחינת כוח האדם ובפריסה רחבה כזאת מבחינה גיאוגרפית – לאחר מלחמה כמו שהיתה מלחמת יום הכיפורים – המחשב היה מסוגל לתת למטה הכללי את הכרת השטח שהוא היה זקוק לה כל כך, בשלושה נושאים עיקריים: נפגעים, מערך המילואים ומצבת כוח אדם עדכנית.

כל האינפורמציה העדכנית בעניין הנפגעים זרמה דרך ממכ"א. זכורים לי בשבועות המלחמה הראשונים בהם לא פורסם המידע על הנפגעים בציבור. קצין חמוש בדרגת רב סרן ניצב ליד המדפסת באולם המחשבים של ממר"מ, כדי למנוע את זליגת מידע רגיש זה. זו הייתה אבטחת המידע אז. עבודת קודש נעשתה על ידי המחשב באמצעות מערכת אמ"ת 3 באיתור נפגעים ובזיהויים. הצלחנו לאתר ולזהות במהירות מספר עצום של נפגעים – לעתים תוך שימוש בנתונים חלקיים מאד. כך, למשל, נפגע שהיה ידוע שמו הפרטי בלבד, דרגתו, החזית בה לחם ושתי הספרות האחרונות של מספרו האישי – אותר על ידנו סופית לאחר ששאר האמצעים לזיהויו ולאיתורו נכשלו.

השליטה על מערך המילואים וגיוס המילואים הייתה אף היא באמצעות ממכ"א. אירועי הגיוס (429) מולאו על כרטיסים מנוקבים מראש בנקודות הגיוס, והוזנו לעדכון המחשב ומוינו לצורך תיעוד. זאת, באמצעות הממיינות הוותיקות של ממר"מ, שעבדו במרץ שעות נוספות.

הנושא השלישי והאחרון היה מצבת כוח האדם העדכנית של הצבא. זו הייתה מפוזרת ונרשמה בעקבות מיפקדים שנערכו בשטח, כדי להבטיח שהפיקוד לא יאבד שליטה על הצבא. נבחרת של קציני ממכ"א בסדיר ובמילואים ירדה לשטח במטרה להדריך את השלישים האוגדתיים והפיקודיים – ולסייע להם לשלוף מידע במסופי התקשורת באמצעות מערכת אמ"ת 3 המודרנית. כך מצאתי עצמי במטה אוגדה 252 ברפידים, מדריך קצין כוח אדם צעיר, סגן משנה צביקה ווקסברג, שלימים כיהן כקצין שלישות ראשי בצה"ל בדרגת תת אלוף – הבנתו ביכולת המחשב לתרום לניהול כוח האדם בצה"ל החלה כבר אז.

כל העם היה צבא והמשפחות נזקקו לכספים לקיום. ממכ"א הפיקה מדי חודש מאות אלפי המחאות של מקדמות תשלומי המשפחה בחירום של הביטוח הלאומי (תשמ"ש חרום), ארזה אותן והפיצה אותן בכל הארץ. גם המכונית הייתה מגויסת (לפי המערכון של הגשש) – ואפילו עבורה שולמו התשלומים ובעלי הרכב.

כשהיתרון חזר לצה"ל, התחלנו לקחת שבויים וגם עבורם נדרש לרשום, לנהל ולהפיק דו"חות לטובת הצלב האדום. באמצעות ה-"מוחות" והכלים של ממכ"א, נבנתה מערכת מיוחדת לניהול שבויי אויב בתוך ימים ספורים.

מערך הבחירות של אחרי המלחמה (דצמבר 1973), כשרוב כוחות המילואים עדיין היו מגויסים, הוטל על ממכ"א. בתוך שישה שבועות הוקמה מערכת שליטה ובקרה על הבחירות בצה"ל, שעבדה ללא תקלות ביום השין הקובע – יום הבחירות – וספקה דו"חות בקרה לחמ"ל של צה"ל בכנסת, בקצב מהיר מהצפוי. אני חושב שעשינו היסטוריה כצוות המחשב הראשון (תוכניתנים ומנתחים) שפיתח מערכת מידע בלובי של הכנסת, תחת עינו הפקוחה של משמר הכנסת.

עמידה ביעדי משימות אדירות אלו התאפשרה, כאמור, בזכות העובדה שכשנתיים לפני המלחמה נוצרו מערכות היסוד ומערכת טכנית אמינה ביותר בממכ"א. היחידה התארגנה בתנאי לחץ קשים, עמדה במבחן, והתגבשה כיחידה מקצועית וחברתית גם יחד. מלחמת יום הכיפורים של אנשי ממכ"א ארכה חודשים רבים אחרי שאחרון אנשי המילואים חזר לביתו.

הכותב הוא אריה עמית, סגן נשיא בכיר לייעוץ אסטרטגי בנס טכנולוגיות ולשעבר מפקד ממכ"א.

לקריאה נוספת:

אודי כהן, מנהל טכנולוגיות אבטחת מידע ב-וירגונט: "ישראל נדרשת לחשבון נפש ציבורי בשמירה על פרטיות"

ורד לוינשטיין, מכללת נס: "הזיכרונות מהמלחמה עדיין חיים וקיימים"

משה ישי, קומסק: יום הכיפורים הוא הזדמנות לחשבון נפש – גם בארגונים