טכנולוגיה חדשה – שירים ישנים

אילנית, מיכל טל, נתן כהן, שמעון כהן, לוליק, גבי ברלין, דני גרנות – כל אלה ועוד רבים וטובים הם מוזיקאים שהטביעו חותם ושסייעו בבניין ובחיזוק התרבות הישראלית והזמר העברי. אלה שריגשו ושימחו אותנו, העלו חיוך על פנינו והביאו לנו בין כמה דקות לכמה שעות של נחת.

בשנים האחרונות, עם הזמן שחלף, התייקרות המחייה והמחאות החברתיות, הופנה זרקור אל מצבם. חלק מהם אלה אנשים שפעם מילאו אולמות וכיום לא יכולים לגמור את החודש. לא כל האומנים ששמותיהם מתנוססים למעלה נופלים לקטגוריה הזאת – אזכרתי אותם משום שהם נכחו באחרונה במפגש שבו גם אני נכחתי, שדן במצבם של האומנים הוותיקים ובדרכים לשפר אותו.

ממשלות ישראל לדורותיהן זנחו אותם כבר מזמן ולא נוקפות אצבע על מנת לסייע להם, והם עצמם לא שמרו כסף בצד לעת צרה. אצל חלקם מדובר בעיקר בכסף, ואצל אחרים ברצון להוקרה, להכרה, להופיע ולהרגיש שהם עדיין רלוונטיים. כך או כך, מצבם רע מאוד, ועם או בלי ממשלה, גם אנחנו יכולים לעזור.

איך כל זה קשור לכאן? אתם שואלים. הרי מדובר באמצעי תקשורת טכנולוגי ועד עכשיו כמעט שלא הזכרתי במאמר זה משהו שקשור לטכנולוגיה. ובכן, זהו עוד נושא שבו הטכנולוגיה יכולה לסייע לנו לעשות טוב – ובעידן הנוכחי יש הרבה אמצעים לכך, שלא היו כשאותם אומנים היו סטארים. יוטיוב (YouTube), הרשתות החברתיות, אתרי מימון ההמונים ועוד אמצעים יכולים להניב כאן תועלת, להראות לאותם אומנים שעוד אוהבים אותם ואולי אפילו להציע להם איזושהי עזרה כספית.

אני משוכנע שאם ניתן לגייס עשרות ומאות אלפי שקלים לרעיונות בוסריים, טובים ככל שיהיו, ולמוצרים ולפרויקטים שלא בטוח שיקרו בסופו של דבר, עם פרסום נכון ויחסי ציבור טובים, קמפיין קיקסטארטר (KickStarter) או אינדיגוגו (Indigogo) שיוקדש להקמת קרן למען אומנים ותיקים במצוקה יגייס לא פחות כסף. זה אולי לא יסדר אותם לכל החיים ולא ישקף את מלוא התרומה "בחזרה" על מה שהם תרמו לנו, אבל קמפיין שכזה הוא משהו שיראה להם שיש מי שדואג להם ועדיין אוהב אותם.

אלא שזה לא חייב להיות רק בכסף: הטכנולוגיה מאפשרת לנו להיזכר בהם, או להכיר אותם, למי שלא זכה עד כה. להנחיל את המוזיקה שלהם לדורות הבאים. בין אם זה בערכים ב-ויקיפדיה (Wikipedia), בפוסטים בפייסבוק (Facebook), בהורדות (חוקיות) של שירים שלהם, ככל שיש – מה שאולי יעודד את החברות שמפעילות את האתרים והאפליקציות האלה להעלות עוד שירים שלהם – וכמובן ביוטיוב. ככל שיהיו יותר צפיות בשירים שלהם – ויש ביוטיוב לא מעטים כאלה – כך נוכל לא רק להעשיר את עצמנו, אלא גם להרחיב את ליבם ואולי אפילו לגרום לכך שיקבלו עוד כמה שקלים על זכויות יוצרים, לפחות במקרים מסוימים.

מפעל של איש אחד

אני לא יכול לסיים את הטור הזה מבלי להזכיר אחד שכבר עושה בתחום, ושאולי יצא לכם להיתקל בשמו פה או שם: דודי פטימר – זה שגם ארגן את המפגש שהזכרתי קודם. פטימר, שבדיי ג'וב שלו הוא בכלל מאמן כושר, הוא מפעל הנצחת ושימור המוזיקה העברית של איש אחד. עם פינות ברדיו ובעיתונות, ראיונות בטלוויזיה ופעילות אינטרנטית ענפה, הוא דואג, בכוחותיו הדלים, כן איכשהו לשמור את אותם אומנים בתודעה ולעשות להם את הכבוד המגיע להם.

פטימר הוא אנציקלופדיה של מוזיקה עברית, שגם הקים אחת כזאת ברשת וקרא לה על שמו – דודיפדיה. עם אלפי הערכים וההשקעה הרבה בה, אפשר לומר שזאת ויקיפדיה של הזמר העברי. דודיפדיה כוללת ערכים רבים על מוזיקאים עבריים, כולל כאלה שמזמן נשכחו מלב, ראיונות איתם ועוד מידע רב ערך. לצד זאת, הוא מתפעל חשבון פייסבוק שוקק וערוץ יוטיוב.

פטימר הוא לא היחיד. אעשה עוול אם לא אזכיר כאן את פרויקט זמרשת הנהדר, שכולל הקלטות של שירים עבריים שפגו זכויות היוצרים שלהם, את אתר נוסטלגיה ואת הארכיון המוזיקלי של הספרייה הלאומית. ויסלחו לי אחרים אם שכחתי ולא הזכרתי אותם. אבל כל אלה הם אנשים מעטים יחסית, שכוחותיהם מוגבלים. אנחנו, באמצעות הטכנולוגיה, יכולים לעזור להם ולאותם אומנים ותיקים – וכך גם לעצמנו ולשימור התרבות והמורשת שלנו.

הטור הזה נכתב ביום המעשים הטובים – אלא שמעשים טובים כדאי לעשות כל השנה. סיוע לאומנים ותיקים ולשימור המוזיקה העברית יכול להיות אחד מהם. וכמו במקרים רבים אחרים, הטכנולוגיה יכולה לסייע כאן.