הפלזמות אינן אשמות בירידה במוטיבציה לשירות קרבי
על רקע הקיטון בנכונות של החיילים ללכת ליחידות הקרביות, שוב עולים אגף התקשוב והיחידות הטכנולוגיות כשקי החבטות התורניים ● אלא שאת האצבע לא צריך להפנות לאלה שעוזרים בלחימה ושוכבים ב-"מארבים" הטכנולוגיים
מנתונים שפורסמו היום (ד') עולה כי במחזור הגיוס לצה"ל של הקיץ הנוכחי חלה ירידה במוטיבציה של חיילים להתנדב לשירות קרבי, בהשוואה למחזור הקיץ אשתקד. בצה"ל מסבירים כי זוהי מגמה שנמשכת כבר שלושה מחזורי גיוס רצופים, החל ממרץ השנה. כלומר, יש פה מגמה מתמשכת, שיש לעקוב אחריה ולבדוק אותה.
הניסיונות להסביר את התופעה נגעו בשתי נקודות עיקריות: האחת היא ההשפעה של פרשת אלאור אזריה על חיילים שנרתעים לכאורה מלהתנדב, והשנייה היא הגידול המשמעותי במוטיבציה של חיילים לשרת ביחידות טכנולוגיות ומודיעין עיליות.
אלא שלגבי פרשת אזריה הפרשנים כנראה טועים, משום שההערכה היא שלא הייתה השפעה ודווקא בגדוד שבו שירת ושם אירעה תקרית הירי חל גידול עצום בביקוש. אז מה נשאר? הרצון לשרת ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל, שחלקן יחידות עורפיות ואחרות נחשבות לקרביות. לכן, מוזרה ומקוממת הדרך שבה מנסים להסביר את הירידה במוטיבציה ומפנים אצבע מאשימה כלפי התקשוב כזה שאחראי לכך שאין מספיק צעירים שרוצים לשרת ביחידות לוחמות.
הטענה הזו היא חסרת יסוד ולו רק מהטעם שלאותן יחידות טכנולוגיות נחשקות יש תנאי סף מאוד ברורים ומגבילים. מגיעים אליהן, בדרך כלל, בוגרי מגמות טכנולוגיות, בוגרי חמש יחידות במתמטיקה בבתי הספר התיכוניים וכאלה שצה"ל עצמו מאתר כמי שמתאימים למערך הטכנולוגי. לא כל מי שמביע חוסר מוטיבציה להתנדב מופנה מיד ליחידות הטכנולוגיות.
המלחמות האחרונות – צוק איתן ועמוד ענן – הוכיחו יותר מכל את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין הטכנולוגיה לדרג הלוחם בשטח. זאת עוד לפני שאמרנו כיפת ברזל, שהיא, לכל הדעות, פעילות מבצעית מדרגה ראשונה, ועד כמה שידוע, אלה שמפעילים אותה לא יושבים רק בתל אביב, אלא פזורים בכל רחבי הארץ, במקומות שבהם דרושה הגנה על העורף.
זאת ועוד: ראשי היחידות הטכנולוגיות מתלוננים כבר זמן רב על חוסר היכולת שלהם לשמר את כוח האדם הטכנולוגי העילי שיש להם, בגלל תחרות קשה בסקטור האזרחי. לשם כך גם הורחבו ההגדרות של לוחמים, וכיום גם חיילים שעוסקים בתחום הסייבר בצה"ל וחיילים ביחידות מיחשוב וטכנולוגיה אחרות נחשבים ללוחמים.
יחידות התקשוב והטכנולוגיה אינן עומדות בפני עצמן. כיום, כל מפקד במטה הכללי מדקלם את המנטרה שלפיה המחשוב הוא המאפשר ולא רק מלווה. הם יודעים שבמקרים רבים, יחידות קדמיות לא יוכלו לבצע משימות קריטיות ולהצליח בהן ללא הטכנולוגיה. בגלל המחסור שקיים בצעירים שמתאימים לתפקידים הטכנולוגיים, צה"ל מגייס אליהם גם בוגרי מגמות הומניות ומאלץ אותם ללמוד ולשרת ביחידות טכנולוגיות, לעתים נגד רצונם.
השדרוג במעמדם של חיילי התקשוב והצמדת התואר לוחם ליד תפקידם נועדו לתקן סוג של עוול, משום שנוהגים להדביק להם תווית של "ג'ובניקים" ובמקרים רבים, אין דבר יותר רחוק מהמציאות. לוחם בשדה הקרב העתידי נדרש יותר מתמיד להיות בעל מיומנויות של הפעלת כלים ומערכות חכמות. גם האויב משנה את אופיו והמלחמה בין היתר היא מלחמת מוחות שבין הטובים ביותר, הבחורים שלנו, לבין המוחות שלהם.
לקחי מלחמת לבנון השנייה
אין זו הפעם הראשונה שבה מעלים את מערך התקשוב הצה"לי על המוקד ותולים בו תהליכים שקורים בתוך צה"ל ומחוצה לו. השיא היה בעקבות מלחמת לבנון השנייה ודו"ח וינוגרד, שפורסם לאחריה. אחד הפרקים שם עסק בניתוח הסיבות לכך שמפקדים בגזרות מסוימות לא היו מספיק בשטח והטענה הייתה שהם העדיפו לשבת ליד מסכי הפלזמות. ההערות הללו עוררו תגובות וכעס רב בקרב בכירים בצה"ל, שהגדירו זאת כ-"שטות מוחלטת". הפלזמה הפכה שם קוד לכל נושא התקשוב ונוצרה אווירת עליהום מדאיגה סביבו.
מלחמת לבנון השנייה תפסה את צה"ל בעיצומה של מהפכת תקשוב דרמטית ביותר, שחלקה סייע לא מעט בניהול המלחמה. בעקבות המלחמה הופקו לקחים, התקשוב והטכנולוגיה בצה"ל תוגברו והועצמו עד למימדים ולמיצוב שלהם כיום. ראש אגף התקשוב, היושב במטה הכללי, הוא אחד בין שווים, לפעולות שלו יש משמעות אדירה בתפקוד ותפעול כל היחידות שעליהם אחראים חבריו לפיקוד על צה"ל, ולזכותו של גדי אייזנקוט ייאמר שהוא נמנה על הרמטכ"לים שמעודדים את התקשוב והעצמתו. הפרמטר היחיד הוא אמנם מה שתורם ללחימה, או בלשון הצבאית כל מה שלא יורה – מיותר. אלא שככל שהשנים נוקפות, התקשוב והמחשוב יורים יותר ויותר.
מבצע צוק איתן הוכיח שהלקחים הופקו והתפקוד של היחידות הביא לתוצאות טובות לא מעט בזכות מערכות חכמות. אין ספק שבסיבוב הלחימה הבא, המרכיב של ה-IT והמחשוב יהיה הרבה יותר מרכזי.
השורה התחתונה: שירות קרבי בצה"ל היה ועדיין צריך להיחשב כרמה הגבוהה ביותר אליה צה"ל צריך לנתב את חייליו. לירידה במוטיבציה להתנדב לקרבי יש סיבות שונות, לא כולן תלויות בצבא. הפניית הזרקור אל התקשוב וקביעה שחיילים לא מתגייסים לקרבי כי הם הולכים ליחידות אלה הן פשטניות, מנותקות מהמציאות ועלולות לפגוע באותם לוחמים מהיחידות הטכנולוגיות, שתורמים להכרעה בקרב לא פחות מחבריהם השוכבים במארבים.
תגובות
(0)