"החורים השחורים" של הטכנולוגיה בחברות עסקיות – פצצת זמן מתקתקת

ארגונים רבים לא ששים בימינו להחליף את מערכות המחשוב שלהם, על אף שחלקן ישנות ואינן Up to date. הם מודעים לכך שהדבר עלול לגרום לנזקים לארגון, אולם, כפי שרבים מהמנמ"רים שלהם אומרים לי, "אני מכיר את הנושא ומקווה שלא תהיה תקלה בקדנציה שלי, אבל אין בכוחי לעסוק בנושא מסיבות רבות".

יש כמה ארגונים שדווקא כן עושים זאת, כולל בתחום הפיננסי, ומסבים את המערכות המתיישנות שלהם – בחלקן כאלה שנמצאות בכלל בבנקים אחרים, מסיבות היסטוריות. הפרויקטים הגדולים שבהם אלה אופק בבנק דיסקונט, שלפי ההערכות עלה קרוב למיליארד שקלים, והפרויקט הגדול של בנק יהב, שעד כה נחשב מאוד מוצלח. פרויקט גדול נוסף הוא בבנק אגוד, אם כי לא ברור מה יעלה בגורלו, לאור סוגיית המיזוג לתוך בנק מזרחי-טפחות, שאגב בודק כניסה לפרויקט דומה. כמו כן, ב-Cal מבצעים בימים אלה פרויקט הסבה חלקי של מערכת "כאל וחומר" הישנה ובביטוח ישיר מדברים על החלפת כל המערכת המחשובית בפרויקט פנימי מאתגר.

אלא שכל אלה הם טיפה בים. מאות חברות עסקיות בישראל, גדולות כקטנות, עדיין נשענות על מערכות ישנות, שבמשך השנים שודרגו טלאי על טלאי ולפחות לחלק מהן אין את מסמכי האפיון הנלווים.

הסכנה: קריסה של מערכת פנימית

רבות מדובר על ישראל כאומת הסטארט-אפ ועל החדשנות שלנו, אבל יש לי את התחושה שאת כל החדשנות הזו אנחנו מייצאים לעולם ומשאירים לעצמנו את מערכות הטלאי, שאיתן אנחנו מפעילים את מרבית הגופים הגדולים בישראל.

ברור שיש הסברים מדוע ארגונים נמנעים מלחדש את המערכות שלהם, שהרי כניסה לפרויקט חידוש מערכות היא מטלה כבדה ומסוכנת, שבה הזרקורים מאירים באור חלש, התשואות על העבודה בכלל לא קיימות ובדרך כלל, מי שיקבל את המחמאות, אם בכלל, הוא המנמ"ר הבא בתור. בין ההסברים האלה ניתן למצוא חוסר במשאבים – שהרי המנכ"ל רוצה שהכסף שהוא נותן ילך לשירות לקוחות, לגימיקים שיווקיים ועוד, חוסר יכולת של הצוות הניהולי לנהל פרויקט ענק לצד העשייה האינטנסיבית היומיומית, והחמור ביותר – אף אחד לא יגיד תודה על ביצוע מוצלח של פרויקט כזה, מתוך מחשבה שהוא לא מקדם את הארגון. כאן הטעות הגדולה.

ארגונים מבצעים בשנים האחרונות פרויקטי BCP/DRP למכביר, שבעיקרם מבוססים על חומרה, תוכנה והרבה פיזיקה למניעת קריסה של המערכת החדשה, אבל הסכנה הכי גדולה של הארגון מצויה בקריסה פנימית של אחת מהמערכות הישנות שלו. אלה הם החורים השחורים בטכנולוגיה של החברות העסקיות בישראל ובמקרים רבים, אף אחד לא יודע איך לשקם את המערכות הללו. כלומר: מערך החדשנות והגימיקים של ארגונים אלה בנוי על כרעי תרנגולת – מערכות טלאי מתיישנות, שבעת הצורך לא יספקו את הסחורה.

במקום להתייאש, אני מציע למנכ"לים ולמנמ"רים של החברות והארגונים להיכנס לנושא חשוב זה ולחשוב על פתרון. לטעמי, זה יכול לבוא במספר דרכים: מגה פרויקט לחידוש מערכות הארגון הוא דבר שכבד עליו ברוב המקרים, ולכן ניתן לחשוב על פתרונות חלופיים, כמו חידוש אוטומטי של חלקים ממערכות הארגון, מערכות אוטומציה שיחליפו חלקים קריטיים בארגון בהדרגה, פריסת התוכנית על פני מספר שנים וכתיבה מחדש של חלקים קריטיים תוך שימוש בכלים מתקדמים הקיימים כיום.

כל חברה שרוצה שלהנהלתה תהיה תחושת בטחון אמיתית חייבת לדרוש מהמנמ"ר שלה לעשות סקר ראשוני של הנושא ולהביא את תוצאותיו להנהלת הארגון, כדי לקיים דיון מעמיק שבמהלכו יתבקש המנמ"ר להציג חלופות. רק אז תוכל ההנהלה להמשיך את תפקידה, מתוך ביטחון שהיא בידיים טובות.

הכותב הוא סמנכ"ל הטכנולוגיות לשעבר של ישראכרט וכיום מנכ"ל חברת BSD-IT לייעוץ אסטרטגי טכנו-עסקי.