כיצד מגשרים בין עולמות ה-Openstack והקונטיינרים?

OpenStack – פלטפורמת התשתית כשירות למחשוב ענן – הגיעה לבשלות והופכת לפלטפורמת תשתית פתוחה שמועדפת ברחבי העולם העסקי. הדבר בולט בהטמעות גדולות בארגונים מובילים, דוגמת וריזון (Verizon), תאגיד BBVA ומעבדת ה-Jet Propulsion של נאס"א (NASA), כמו גם בצמיחה נמשכת בקהילה התורמת. אך מה יקרה בהמשך?

בעוד שיפה לראות את הצלחתה של OpenStack בארגונים, הקהילה אינה יכולה לשבת על זרי הניצחון. קונטיינרים הם יעד מרכזי בו קהילת ה-OpenStack והאקו-סיסטם שסביבה צריכים להתמקד עתה.

כטכנולוגיית אריזת יישומים המאפשרת גמישות וניידות רבות יותר של עומסי עבודה, תמיכה ביישומים ארוזים בקונטיינרים תהיה מפתח להתקדמות OpenStack, במיוחד כשארגונים מתעניינים גם בה וגם בקונטיינרי לינוקס (Linux).

אסור להתעלם מהצלחת הקונטיינרים. מחקר שבוצע על ידי Research 451 מעריך ששוק הקונטיינרים יעמוד ב-2020 על 2.7 מיליארד דולר ושהם ימלאו תפקיד דומיננטי בהתקדמות טכנולוגיות הענן.

הקונטיינרים כבר משמשים לפתרון בעיות עסקיות ולקידום ערך עסקי במגוון תעשיות. קיימים ארבעה גורמים עיקריים לכך שעסקים יטמיעו אותם: להרצה טובה יותר של יישומים; לבנייה טובה יותר שלהם (במיוחד שימוש במיקרו-שירותים); לשיפור תשתית וניצול יתרון הענן ההיברידי; ולביצוע טרנספורמציה עסקית בסדר גודל רחב.

צריכים סטנדרטיזציה

בנקודת זמן מסוימת, קונטיינרים יהיו ניידים באופן אוניברסלי, אך זה עדיין אינו המצב. כדי שקונטיינרים יתניידו באמת, נחוצה פלטפורמת אספקת יישומים משולבת, שבנויה על סטנדרטים פתוחים ומספקת ביצועים קונסיסטנטיים ברחבי סביבות שונות. קונטיינרים מסתמכים על מערכת הפעלה מארחת והשירותים שהיא מספקת עבור מחשוב, קישוריות, אחסון וניהול, ברחבי חומרה פיזית, Hypervisors, עננים פרטיים ועננים ציבוריים.

האקו-סיסטם הוא גורם מרכזי כאן. כדי שניידות אוניברסלית תתאפשר, על התעשייה לגבש סטנדרטים עבור פורמט של אימג'ים, זמני הרצה והפצה. הצורך מוכר על ידי התעשייה ועל ידי קהילות רלוונטיות, שיצרו גופים כדי להגדיר ולקדם סטנדרטים אלה, כמו Open Container Initiative ו-Cloud Native Computing Foundation.

שירותי OpenStack – כמו ניוטרון (Neutron) עבור קישוריות וסינדר (Cinder) עבור אחסון בלוקים – יכולים כבר להפוך לאבסטרקטיים וזמינים דרך פלטפורמות מבוססות קונטיינרים וקוברנטיס (אורקסטרציית קונטיינרים). טכנולוגיית קונטיינרים מאפשרת שימוש במשאבי תשתית עבור פריסה, שדרוג והגדלת ה-Openstack control plane ביעילות. בעוד זה חשוב, מאחר שתשתיות מבוססות קונטיינרים הולכות גדלות, זה לא קריטי בהשפעתו כמו הצורך השני – להריץ את הקונטיינרים עצמם בצד ה-"OpenStack "tenant.

אפליקציות קונטיינר הן בעיקרן אפליקציות, אולם יש להן מערך שונה של צרכים מאלה של המסורתיות – אפליקציות ענן טיפוסיות מבוססות מכונה וירטואלית, שבדרך כלל רואים אותן בענן מבוסס OpenStack.

כדי להפוך את OpenStack ליותר ידידותית לקונטיינרים, יש לחשוף טוב יותר לטכנולוגיות קונטיינר את "האינסטלציה" התשתיתית שלה – רכיבי הקישוריות, האחסון והניהול, שיוצרים את המסגרת, כך שהערך של אקו-סיסטם בריא של OpenStack יגדל ללא כל "מס". כמו כן, על מנת שניתן יהיה למנף שירותי OpenStack, כמו Keystone עבור אימות או Cinder Block Storage, במטרה לספק אחסון עמיד ומתמיד עבור יישומי Stateful, ניתן למנף יישומים מבוססי קונטיינר ללא צורך להמציא את הגלגל מחדש. הקהילה כבר מתאחדת סביב זה, עם פרויקטים כמו KURYR, אך מאמצים אלה צריכים להתרחב ולהיות זמינים בעתיד כמוצרים נתמכים.

על ידי התמקדות בצירוף יחד של עולמות הקונטיינרים וה-OpenStack, הקהילה יכולה לעזור להביא אותנו לשכבת ניהול תשתיות פתוחה ומאוחדת, המקיפה את הפיזי, הווירטואלי והקונטיינרים – ובכך לקרב אותנו למימוש החזון של ענן היברידי פתוח.