בעיית הידע ומשבר הענן

בשנתיים האחרונות קורה משהו לא טוב בהיי-טק הישראלי, ובפרט ב-IT. כמות ואיכות הידע במקצועות ההיי-טק, ובעיקר במקצועות ה-IT, הולך ומתדרדר. ישראל היא לא היחידה שחווה את המשבר הזה, מרבית מדינות העולם שותפות לו. מדובר על המחסור החמור באנשי מקצועות ה-STEM (ר"ת Science, Technology, Engineering, Math), כשרק בארה"ב חסרים כ-750,000 אנשים, ובישראל הערכות נעות בין 15,000 ל-30,000 עובדים חסרים.

נתון זה מצטרף לדו"ח הרשות לחדשנות שפורסם באוקטובר 2017, ובו נכתב כי ההיי-טק הישראלי הוא רק 8.3% מהמשק, ולמעשה אין לו כל השפעה על מעגלים אחרים. זו למעשה "בועת ההיי-טק" המפורסמת. אך, צריך לדעת משהו נוסף על בועות – הן ריקות. במקרה זה אותה ריקנות נובעת מאותו חוסר ידע ומכישורים מקצועיים מתאימים.

המדען הראשי של הרשות לחדשנות, ד"ר עמירם אפלבום, טען בכנס של הרשות הלאומית לחירום, שהתקיים ב-7 בינואר השנה, כי בעשור האחרון התרחשה קפיצה משמעותית בכמות החברות הרב-לאומיות שפתחו מרכזי מחקר ופיתוח בישראל, ואמר שכבר היום ישנם כ-300 מרכזים כאלה. זה הישג בהחלט מרשים ואות כבוד לאיכות האנשים כאן, אבל הוא נושא בתוכו עלות כלפי תעשיית ההיי-טק המקומית.

מרכזי המחקר והפיתוח הם למעשה מרכזי מיצוי ידע ורעיונות בעבור מוצרי החברות הללו ברחבי העולם. כל וקטור הפעולה של החברות הענקיות האלה לא מכוון כלפי ישראל – אנחנו שוק קטן, מוגבל מאוד ובטח לא כלכלי עבורן. רעיון מרכזי המחקר, הפיתוח והאקסלרציה שלהם הוא לצורך ניצול (חיובי) של היצירתיות והחדשנות הישראלית, ולא לצורך קידום הידע הטכנולוגי סביב מוצריהן בישראל.

דוגמה כואבת לכך ניתן היה לראות ביומה השני של ועידת ישראל לעסקים של גלובס, שנערכה ב-10-11 בינואר, שעסק בשוק ההיי-טק הישראלי. אף לא אחד מהמרצים היה ישראלי – כולם הגיעו ב"ייבוא" מחו"ל. לפי מארגני הכנס, כנראה שאין אחד בישראל שמסוגל לדבר על נושאים אלו. בהמשך היום, הדיונים עברו לפאנלים שעסקו בנושאי היי-טק וחדשנות, שבהם התארחו ישראלים, אך השיחות והשאלות היו שטחיות וללא תובנות.

מכאן, אני רוצה לעבור למודל העבודה של אותן חברות רב-לאומיות הפועלות בישראל. זה ידוע כי לא ניתן באמת לעבוד מול מרכזי פיתוח שלהן כאן. לכן, המודל לפעולת חברות רב-לאומיות בישראל הוא דרך שותפות עסקיות, שבונות התמחות טכנולוגיות ומספקות שירותים מקצועיים לחברות המעוניינות בטכנולוגיות שלהן.

כדוגמה לכך אני רוצה לציין את הסיפור דרך עבודתן של שלוש חברות: מיקרוסופט (Microsoft), גוגל (Google) ואמזון (Amazon).

מיקרוסופט היא החברה הוותיקה ביותר בישראל, שהקימה את נציגותה בארץ בשנות ה-90 של המאה ה-20. גוגל פתחה נציגות מקומית לפני כעשור ואמזון בשנת 2015. לשלוש החברות האלה ישנם מרכזי פיתוח בישראל, וכולם מחוץ לתחום לחברות ישראליות. הנציגות שמולה כן ניתן לעבוד היא אנשי המכירות של החברות, ומעט אנשי pre-sale, עם הבנה טכנית טובה יותר. במקרים שבהם נדרשת העמקה טכנולוגית, הטמעה, פיתוח ואינטגרציה, העבודה עוברת לשותפים של אותן חברות.

המלחמה על הכישרונות – הגיעה לשלב חריף

אבל אז הגיע הענן הציבורי.

הענן זו לא "עוד טכנולוגיה", אלא טכנולוגיה המחייבת שינוי חשיבה, תכנון, גישה, פיתוח ותהליכי עבודה. מיקרוסופט, אמזון, וגוגל הבינו כי במקרה הזה ישנה בעיה קשה בשוק השותפים הישראלי – אין להם ידע, אין להם את הכישורים, אין להם את הניסיון, ואין להם את ההבנה כיצד להטמיע או להביא ענן לחברות כאן. הם למעשה מכרו לחברות ידע ריק והתגלחו, השתפשפו וצברו ניסיון על גבן של אותן חברות שנאלצו לעבוד איתן.

ולכן, החברות האלה החליטו להקים גופי ארכיטקטורת ענן עצמאיים שלהן ובבעלותן. החברות החלו במסע גיוסים חוצה מדינה, בניסיון לאתר את הכוכבים שמכירים ענן, התנסו בטכנולוגיה לעומקה בחברות שלהם, ועסקו בפיתוח מותאם לענן. למעשה, הן העבירו את המשק תהליך של שאיבת כישרונות, עם תנאים טובים מאוד, מעבר למה שכל חברה ישראלית יכולה להציע. לאחרונה גם התבשרנו כי המלחמה על הכישרונות הגיעה לשלב כל כך חריף, כשהתפרסם שאמזון מציעה למומחי הענן האלה משכורות בגובה של 60 ועד 100 אלף שקלים בחודש.

ייבוש השוק גורר וגורם לנזקים, ולפני מספר ימים כבר פורסם כי חברות מאיימות להפסיק את השימוש בענן אם גנבת הכישרונות תימשך. למרות זאת, לדעתי לא ניתן להאשים את החברות האלה, אלא רק את צורת העבודה והלמידה של אנשי ה-IT בישראל. אותן חברות הבינו כי אם הן רוצות לקדם את טכנולוגיית הענן שלהן, הן חייבות למצוא דרך לדלג מעל אותם שותפים ולאפשר שיח מקצועי וליווי טכנולוגי לחברות המעוניינות.

משבר השותפים בתחום הענן הוא עמוק ומצביע על פערי ידע, הכשרה ומקצועיות בשוק ההיי-טק, ובעיקר ה-IT. בשנה האחרונה ישנם ניסיונות להקמת מרכזי ידע טכנולוגי סביב הענן במספר חברות, אך המרחק עוד גדול. בינתיים, חברות ישראליות פותחות פער גדול מאוד אל מול העולם באימוץ טכנולוגיות מתקדמות.

אני ממליץ שאותם השותפים של שלוש חברות אלו יבנו אסטרטגיית למידה והעמקה אמיתית להכשרת המומחים והיועצים שלהם. שימצאו דרך להביא ערך אמיתי לאותן חברות ישראליות שזקוקות לאותה מומחיות, וכזו שלא נבנית על בסיס ניסיון מעגלי, אלא דרך הכשרה מקיפה של תחומי הטכנולוגיה שאותם הם מוכרים.

הכותב, ד"ר תומר סיימון, הוא עתידן IT, ודירקטור לשת"פ אקדמי וחדשנות.